לפני 12 שנים. 22 באוקטובר 2012 בשעה 6:47
יש בן אדם אחד שיודע. בן- אדם אחד, ענק מהחיים עצמם, שיודע. הוא יודע ללטף את שיערי כשאני בוכה, הוא יודע לרתום אותי אליו ברצועה כשאני מפחדת, הוא יודע להביט בי בעיניים ולחבק אותי חזק כשהחלקים שלי מתפרקים. הוא יודע לחלוק איתי את צפונות ליבו, הוא יודע למוסס בי את הכאב שהשאירו בי הרוחות, והוא יודע. הבן- אדם האחד, הענק הזה. הוא יודע אותי. בצורה הכי טהורה שיכולה להיות. תודה. תודה לך, שהשכלת וראית בי את כל מה שכולם מפספסים תמיד. תודה שאתה רואה אותי. ואני, אני יודעת כמה אתה ענק. אני יודעת כמה אתה חשוב לי, וכמה אהבה הלב הפיצפון שלי שומר רק בשבילך. במקום מיוחד כזה, בפינות שלו, המקום הזה שעוטף את כל השאר, מאיר את החשיכה. תודה יקר שלי.
