לפני 12 שנים. 13 בנובמבר 2012 בשעה 19:46
החבלים עוברים דרכי, נימוחים אל גופי כאילו הייתי חמאה, אתה טווה אותי לפקעת, המבט שלך צובע אותי בגוונים שלא ידעתי שקיימים בי. אני נרגשת וקטנה, מתקפלת וסוערת איתך. המגע שלך מבעיר אותי, אני רעבה וטהורה איתך. פיסת לבן בתוך שדה של טומאה. אני מתמסרת לרצון שלך, לכל דבר שיחייך אותך. ופתאום המילים מקבלות משמעות אחרת, שקטה. לפעמים די במבט שלנו.
תודה.
