לפני 11 שנים. 29 בנובמבר 2012 בשעה 21:41
לא סתם הגעת דווקא אליי.
לא סתם שנפתחתי דווקא אליך, מכולם כאן, ובכלל. אני יודעת, אתה יודע. לפעמים מציק לי שמילים כתובות לא מגלות את הנימה בה הן אמורות להיקרא. כאילו צריך להיות מצורף אליהן קובץ אודיו קטן שלי, מקריאה לך את המילים שבחרתי בשבילך. מתרגמת לך את הטון הרך בו הן נאמרות. אבל תמיד אני מרגישה שאתה תדע לקחת אותן, החרוטות בדמעות בלובן שלי, שהפך לשלך בין רגע, ולצלול איתן לתוכי. לאמת שלי. בלי שאומר מילה.
http://www.youtube.com/watch?NR=1&v=vNOGhGPLV3o&feature=endscreen