עוד צעד אחד

למה בעצם הגעתי לכאן?

השבועות האחרונים שלי היו כמו מסלול לתהום .. מסלול חשוך שאתה לא יודע אם תצטרך לעשות פנייה עוד מעט לאן הוא יוביל אותך או אם יש דרך חזרה...
העולם האמיתי שלי, זה בחוץ, זה עם כל ההתחייבויות נראה כמו המקום שאני הכי לא רוצה להיות בו...
חיפשתי מקלט, מקום שלא ארגיש חריגה, אני עדיין לא שם אני יודעת אני עדיין לא חלק מעולם השליטה, אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לתת למישהו לכפות את עצמו עלי.. כול מה שאני זקוקה לו כרגע זה יד חמה ומרגיעה..

אני בן אדם שהבטחון העצמי עזב אותי בגיל מאוד צעיר..
אני מאוד נמוכה (השלמתי עם זה כבר... אני אוהבת להיות קטנה)
אני שמנה - (לא "שמנה" כמו שהרזות קוראות לזה שהן עלו קילו והן מתחרפנות אני מדברת ברצינות) זה הדבר שהכי קשה לי איתו הדבר שלוקח אותי למקומות הכי שחורים בתוך הנפש..

הרצון שלי, הרצון הכי חזק שלי - זה למצוא אהבה .. למצוא שותף למסע.. שיחבק וירגיע יתן כח וידע להוביל בעצם לא שידע ללכת לצידי...

כל תחושת הריקנות הזו הביאה אותי לפה למקום שמקבלים את האחר, יש לי זיקה אני לא יגיד שלא.. אני עדיין מנסה למצוא את האיזון
לשמחתי, קיבלתי המון פניות (שגרמו לי להרגיש מדהים.. אני יודעת שכולן מקבלות אותן אבל עדיין) אני הייתי צריכה את החום הזה, את החיבוק הזה, את ההרגשה שקיבלו אותי. והמקום הזה נתן לי את זה, אני כלכך מקווה שזה ימשיך כך שתמשיכו לראות בי מישהי מעניינת.. אל תתנו לי לעבור את זה לבד.

המסע שלי הוא בעיקר לעבר גיבוש הבטחון העצמי שזה די עומד בסתירה עם זה שאני מעדיפה להיות נשלטת ולא שולטת.. להיות זו שמתנהגת כמו בובה...
אבל בעצם פה בדיוק עובר הקו ------------------------------ יש לי דעה כמעט על כל דבר אני רואה את עצמי בן אדם מאוד אינטילגנטי ומאוד סקרן.

אני לא מסוגלת בכלל לחשוב על השפלות.. זה מזעזע אותי.. למה שמישהו ירצה שיורידו לו את הביטחון? שיצחקו עליו? למה לחפש את זה בכח.. יש כלכך הרבה אנשים רעים כאלה בחוץ .. אני לא רוצה שיפגעו בי.

מה אני כן אוהבת?
איך אגיע למצב בו אני אוכל לתת למישהו את המפתחות ללב/לגוף מבלי שהוא יבטל אותי כאדם?