עוד צעד אחד

האמת.. אני לא כלכך מופתעת..
ידעתי שאני באזור ה80... ותקופת הלימודים שאני נמצאת בה מלווה בהרבה עליות ומורדות לחץ ותסכול.. מה שעוד יותר דוחף להתנחם באוכל.
אין כמו אוכל.. הוא אף פעם לא דוחה אותך, לא מאוכזב ממה שאתה לובש, לא מקטר שאתה לא נותן לו תשומת לב הוא פשוט שם מתי שרק תרצה אותו הוא יהיה שם בשבילך להרגיע.. לשמח.. לתת תחושה חמה של ביחד בבדידות של החורף.. הוא תמיד יהיה שם מחכה רק בשבילי.

אכלני יתר כפייתים הם אנשים שאוכלים מרגשות .. אנשים שחושבים מה הם הולכים לאכול שיחזרו הביתה כשהם יושבים במסעדה ומזמינים מנת נימוסים עם חברים.. הם אנשים שאוכלים גם שהם לא רעבים.. הם אנשים שאחרי שהם רואים את מה שהם אכלו הם שוקעים בדיכאון.. הם אנשים שהאוכל הוא חבר האמת שלהם...

ואני כזו. אני אכלנית כפייתית.

אתמול בלילה אחרי חצות הייתי מתה לאכול.. רק מהמחשבה שאין יותר תפוחי אדמה .. ושוקולד.. ופסטות.. והמבורגר.. רציתי לאכול ולא הצלחתי להירדם בגלל זה. למרות זאת לא נפלתי. הצלחתי לא להישבר.. נרדמתי רק ב6 בבוקר אבל לא נשברתי ולא אכלתי כלום. וזו כבר ההצלחה הראשונה שלי.


ההחלטה נפלה אתמול, אבל מתחילים לישם אותה היום.. כשהתעוררתי היה אחרת. לא הרגשתי את הרעב שהיה בלילה (אולי זה לא היה רעב באמת??)
עשיתי קניות היום (הרבה יותר זול לאכול בריא..) והצלחתי לא להתפתות ללכת לאותם מדפים שביקרתי בהם בעבר.
קניתי היום משקל כך שתיהיה לי בקרה איפה אני נמצאת.
קניתי נעלים (אני קונה נעלים פעם ב700 שנה אני הכי לא בן אדם של שופינג) שחורות עם עקב משהו ממש יפה - כדי לעודד את עצמי ולהתחיל דרך חדשה.
רוקנתי את המקרר והמקפיא מכל מה שאסור לאכול .. לגבי המוצרים היבשים אני עוד אתן אותם לחברים חבל שיזרקו...
אני תכף אתחיל לסדר את הדירה.. מסודר מחוץ ישפיע על הסידור שיבנה מבפנים.
והכי חשוב, יש לי אתכם, שזו בעצם התחייבות אסור לי לאכזב.. את עצמי איכזבתי הרבה פעמים.. עכשיו אני לא לבד יש מי שחולק איתי את המסע ואותו אסור לי לאכזב.

כמו שאומרת הקלישאה.. אוכלים כדי לחיות לא חיים בשביל לאכול.

זה השלב לנתק את הרגשות מאכילה.
אבל עכשיו זה קל.. היום הראשון תמיד קל.. כולך חדור מוטיבציה לעשות את זה.. אחרי זה זה יותר מורכב... חייבת להצליח הפעם!