עוד צעד אחד

מה אני אגיד לכם,
הייתי היום במבחן.. מועד ב'.. (במועד א' קיבלתי 62 למי שלא זוכר).
היה סיוט.. ממש ממש ממש קשה. עד כדי כך קשה, שאם אני אקבל את אותו ציון זה יהיה נס מבחינתי.
אני לא חושבת שזו היתה טעות לגשת כי מאוד קשה לי להשלים עם ציון כזה 62... אבל ללא ספק היה הרבה יותר קשה ממש הסתבכתי ובאמת שלמדתי לכל המפקפקים.. היו דפים בכל מקום מבחנים על השולחן על המיטה על הריצפה היה פה חמ"ל שלם עם הריגרסיה המטומטמת הזו.
וכמה שהשקעתי והתעמקתי היה לי קשה מאוד. ממש ניחשתי כמה דברים...
אני מקווה שזה יספיק. שאני לא אצטרך לפגוש את הקורס הזה גם בקיץ.
ראיתי כמה סטודנטים שקמו מהמבחן אחרי שעה שעה וקצת.. כלכך כואב לי בשבילם אני מכירה אותם גם מקורסים אחרים ואני מאוד בספק אם הם יכלו לגמור את המבחן כלכך מהר. אני נשארתי עד שאמרו לי לקום כל ה3 שעות. ניסיתי כתבתי שאלתי את המתרגלת שאלות ניסיתי הכל .. לצערי לא היה לי זמן לעבור שוב על המבחן בגלל כל הקשיים שנתקלתי בהם.
שסיפרתי לאנשים שבאתי למועד הזה כדי לשפר.. כולם אמרו לי לברוח משם, רובם היו שם כי הם לא היו במועד א' (בגלל סמיכות המבחנים) או שהם נכשלו במועד הקודם... ואני.. והיתה גם עוד בחורה באנו לשפר.. (היא קיבלה 59 בקודם). אוי זה ממש מאכזב, אתם יודעים.
אבל לא הייתי מתנהגת אחרת, קשה לי להשלים עם 62 במקצוע שחברות שלי אמרו לי שאפשר לקבל בו ציון יפה (80) בכל זאת מתמטיקה... 😄
בינתיים יש עוד מעוד ב'.. ביום חמישי.. ב-JAVA אחרי שקיבלתי 59 במבחן הראשון.. מבחן אמריקאי.. מלחיץ לא פחות.. אבל במבחן שמתחיל כבר מ110 כשממוצע העבודות שלי עומד על 89 ויש לי עוד 2 נקודות בונוס כי הייתי בכנס.. זה יותר מיני פקטורים לטובתי כדי להוציא ציון חמוץ כזה. אני מקווה ששם תיהיה לי הצלחה גדולה יותר.

בלי קשר, אני עדיין באופוריה על ה2 קילו הקודמים..
אולי זה פסיכולוגי אולי זה אמיתי אבל אני מרגישה שינוי. באמת. מצאתי את עצמי היום הולכת זקופה גאה כזו (למרות שאני רחוקה כמובן מהמטרה) אני יודעת שאני בדרך הנכונה. אולי עכשיו אני נראית חמודה.. אחת עם פנים יפות... אבל אני רוצה להגיע ל"פצצה".. וזה לא פשוט וזו דרך ארוכה מאוד.. אבל טפו טפו טפו עברנו חודש, עם עוד חיזוקים וחיבוקים מהסובבים אני אצליח לעבור עוד חודש... ועוד חודש.. לעבר הקיץ.. לעבר יום ההולדת שלי.. ואולי אז סוף סוף אני אוכל ללכת לים ללבוש בגד ים בלי להתבייש. בלי לשם על עצמי שכבות.. שלא יראו את הבטן ואת הירכיים.. אני רוצה להיות מהממת. כזו שהסתכלו עליה ברחוב.. כזו אני רוצה להיות!

היום בכלל.. הרכז שלי (במלגה) אומר לי "יש מטבוחה וחומוס במקרר את יכול לקחת להכין לך סנדוויץ לאכול".. (אחרי שהכנתי סנדוויצים של שוקולד וחומוס לכל הילדים) צעקתי לו שאני בדיאטה ושיפסיק להציע לי אוכל.. זה לא מנע ממנו אחרי 2 דקות להגיד לי שוב שיש במקרר ואני יכולה להכין לעצמי פרוסה... אוי... שיהיה בריא.
היה קשה למרוח שוקולד על לחם להריח את הריח המיוחד הזה ולא ללקק את האצבע שמתלכלכת מהמריחה.. תדמיינו לכם.. בלי ללקק את הסכין בלי ללקק את האצבעות להריח בלי לטעום!
אני מסתכלת למטה עכשיו.. לובשת שוב את החולצות האלה שיש להם מן פס מתחת לחזה כדי ליצור הפרדה כזו (מלאכותית) כל הזמן שהייתי לובשת את החולצות האלו הייתי נראית כאילו אני בהריון.. בטן בולטת משם וחזה בולט (מידי) משם.. עכשיו אני מסתכלת ואני רואה רק חזה!!! אני צריכה להרחיק את הראש כדי לראות את הבטן ממתחת.. איזה השג חבל על הזמן!