עוד צעד אחד

שלחתי אותה לעשות תצפית לבד.
זה נפל על יום.. סוף סוף יש תצפית בשעות היום ואני לא שם.
מצד אחד.. זו פעולה שבן אדם אחד יכול לעשות. מצד שני זה יוריד את הערך שלי בעיני העובדים והמנהלים.. יראה חוסר רצינות לא?..
בכל מקרה אמרתי לה שנעשה "תורות" התצפית הזו היא לבד ואני יהיה בבאה לבד.

שלחתי לה עכשיו הודעה "איך הלך?" שאלתי
"יש לי מלא מה לספר לך" היא אמרה.
מודה נלחצתי.. ישר פחדתי שהאי נפגשה עם המנהל ואמרו לה כל מיני דברים .. שהערך שלי ירד בעניהם והם ימשיך קשר רציף איתה (במקום איתי כמו שהיה עד עכשיו).

עשה לי טוב להיות לבד לא להלחץ לא לראות אותה שוב ולהתעצבן.. מודה היה מרגיע.
אבל המחשבות חורשות לי בראש אני מפחדת ממה שהיה שם כשאני לא "שלטתי" עליה.
בערב אני אתקשר ואראה מה קרה שם..

חוץ מזה.. תפסתי את עצמי בידיים והתחלתי לכתוב את הדו"ח .. טוב לא טוב לא אכפת לי.. אני מקיאה על הוורד ואחרי זה שיתקנו אותי 8 פעמים.. לא מזיז לי.

היום חופש שלקחתי אתמול הועיל קצת.. למרות שהוא היה כפוי .. לא באמת יכולתי להרגע זו היתה התפרצות.. אבל לא עשיתי כלום לא הפעלתי את המוח .. סוג של חופש.

אבל עכשיו ממשיכים.. כי אין ברירה...