עוד צעד אחד

איזה בוקר מוזר...

כמו בכל בוקר.. התעוררתי לצליל השעון המעורר.. והפעלתי את הנודניק לפחות 3 פעמים (אני יודעת שאני כזו לכן אני מכוונת את השעון הרבה לפני הזמן שאני צריכה להתארגן)... אחרי התלבטות רצינית במיטה (כמו בכל בוקר) אם להמשיך לישון בכייף או ללכת לשיעור.. המחשבה שיש לנו מטלות להגיש והמרצה בטח ירחיב על זה בשיעור ולא יהיה לי ממי להשלים חומרים הכריעו וקמתי להתארגן.

ניגשתי לארון וראיתי את 2 הג'ינסים שלי מחכים לי.. לא היה בא לי עליהם היום.. רציתי משהו אחר.
הוצאתי מכנסיים מידה 4 מאזור שאליו אני לא אמורה להגיע בארון.. סתם כדי לראות מה קורה
(למי שלא מעודכן.. התחלתי עם מכנסיים מידה 48.. היום אני לובשת 46 עם חגורה .. )
להפתעתי הרבה.. בלחץ לא קטן המכנסיים עלו.. הכפתורים נסגרו בלחץ.. אבל נסגרו.. אתם יודעים מהסוג הזה שצריך להשכב על המיטה כדי לסגור אותם.. הרגשתי גן עדן.. הם לחצו בטירוף.. אבל הם עלו!!!!.. בתחילת הדרך הם לא עלו בכלל על הירכיים ועכשיו אני אפילו הצלחתי לסגור אותם.

בגלל הלחץ של הסגירה שגרמה כמובן לבטן להשפך החוצה הייתי צריכה ללבוש חולצה גדולה ורחבה שתסתיר את זה.. אחרי חיפוש לא ארוך במיוחד מצאתי חולצה נחמדה ולבשתי אותה... המשכתי להזדחל עם הבוקר מתאפרת נועלת נעליים לוקחת את המעדן דיאט שלי לשיעור ויוצאת..
התחלתי לרדת במדרגות ופתאום אני מרגישה ממש משוחררת משב רוח קריר כזה משהו לא בסדר..
הושטתי יד וגיליתי שלא לבשתי חזייה בכלל
חחחחחחחח אין דברים כאלה.. בחיים זה לא קרה לי!!!
הייתי כלכך בהיי כנראה מהמכנסיים וכלכך עייפה שלא שמתי לב שלא לבשתי חזייה..

חזרתי מהר לדירה לבשתי את החזייה וצחקתי עד שהגעתי למכללה.