קרה מה שחששתי לו.
אחרי שלא הייתי במפעל בתצפית הלפני אחרונה.. איבדתי את היתרון שהיה לי מול מנהל המפעל בפגישה שהיתה אתמול.. הרגשתי כאילו נדחפתי לשיחה של 2 אנשים אחרים. זה לא היה נעים. מה גם שאם העלתי שאלה ואני תמיד באה עם שאלות אני מסודרת בדברים האלה.. השותפה שלי כל הזמן נכנסה לי במשפטים זה חירפן אותי.
אני חייבת לעבוד על הסבלנות שלי. אחרי הפגישה שהיתה הלכנו למכללה לשבת קצת על הפרויקט.. היא ישבה שם ולא עשתה כלום "אני צריכה אותך, אני לא מבינה ככה" אמרה לי כל הזמן.. אבל ככה אין פה עבודה אפקטיבית אם שנינו יושבות יחד על אותו דבר. אני סיימתי את המטלה שלי ולה יש עוד המון לעשות עם שלה. אז עכשיו אני צריכה להסביר לה איך מנפים חריגים ואיך מוצאים ממוצע ואיך זה משפיע על הכנסות.. כאילו ראבק את לא היית איתי בשיעורים שלימדו את זה??
את רצית פרויקט בתחום הזה של חקר עבודה למרות שאני שנאתי את הקורס (הוא היה כלכך לא ברור ומסורבל עכשיו אני מוצאת את עצמי לומדת אותו מחדש עם ספרים בספריה) זה בגללה ועכשיו אני עוד צריכה להסביר לה דברים שאני לא אוהבת בכלל??
קשה עם הילדה הזו קשה מאוד.
עכשיו קבענו להפגש עוד שעתיים ותכלס מה זה לא בא לי. לא בא לי לראות אותה בכלל. אין לי סבלנות אליה יותר. אבל כנראה שלא תיהיה ברירה.
לפני 12 שנים. 17 במאי 2012 בשעה 5:56
