כשהייתי בכיתה י"ב יצאתי למסע לפולין.. מסע קשה ועוצמתי אני לא צריכה לספר לכם על זה..
ודווקא שם הכרתי מישהו מהשכבה.. בחור חתיך ברמות בלונדיני, עיניים כחולות שחקן כדור יד..
והוא היה שם בשבילי.. הלך איתי במידנק יד ביד.. חיבק אותי כשהתפרקתי מול תאי הגזים.. והצחיק אותי בכל הזדמנות. כשהיינו חוזרים למלון היינו מדקלמים מערכונים של הגשש.. שרים ביחד וכולם היו מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח.. מי בגיל שלנו מכיר אותם בכלל???
במקום הכי עצוב מצאתי אושר גדול כלכך.
כשחזרנו לארץ העניינים התחממו ישבנו אצלו בבית והתנשקנו.. פתאום הוא קם מהמיטה.. ישב בצד הראש בתוך הידיים... "מה קרה?" שאלתי... "יש לי חברה" הוא אמר..
לא יכולתי לוותר עליו לא על האוצר הזה שמצאתי ואז עשיתי את טעות חיי והסכמתי להשאר.
כך יחסנו המשיכו 4 חודשים.. כשבמקביל יש לו חברה שהם היו ביחד 3 שנים.
הוא היה נוסע איתה לאילת ומתקשר אלי מספר לי שהוא אוהב אותי... שולח לי מכתבי אהבה... קנה לי דובי מתוק ל"חודש שלנו יחד" יום אחרי זה היה היום הולדת של חברה שלו הוא כמובן שכח..
בחודש האחרון לא יכולתי יותר וביקשתי ממנו לבחור.
הוא בחר בה. 6 חודשים אחרי זה הוא סיפר לה שהוא התנשק עם מישהי אחרת (כמובן שהיה הרבה יותר) והיא עזבה אותו. הוא שנא אותי.. עד היום הוא לא מוכן לדבר איתי אפילו שהוא כבר בזוגיות אחרת.
ואני למדתי מזה לקח חשוב נורא.. כמה זה מזעזע להיות Second best.
ובימים אלה בהם עולה בי ההרגשה ששוב אני במקום השני..
כל עולמי מתהפך.. אז הוא שוב אומר שהוא אוהב והוא דואג לי..
אבל הוא לא רק שלי.. הוא לא יכול להיות רק שלי גם אם הוא היה לבד עכשיו.
אני מבולבלת נורא.
חושבת על המילים שהוא אומר לי ובראש שלי אני רואה אותו שוכב במיטה עם ההיא .. ההיא שלו שהיתה שם קודם ומגלגל על הלשון שלו את אותן מילים הפעם בצירוף שמה.
להשאר ולהרגיש נאהבת כמו שנפשי חשקה כלכך??? אך לדעת שתמיד אשאר במקום השני.
או להפרד?...
*מצטערת זה בא מהלב ומאהבה אליך.
לפני 11 שנים. 1 ביוני 2012 בשעה 23:57
