עוד צעד אחד

יש תצפית הלילה.. הבוקר.. עוד שעה ככה אני אתקשר למפעל לשאול מה קורה.

והאמת אין לי כח לזה בכלל.. אני חייבת את הנתונים האלה להמשך זה הכי חשוב שיש.. אבל אין לי כח לראות שוב את השותפה שלי אחרי הפדיחה שהיא עשתה היום (שלחה לפני שבוע את המצגת הלא נכונה למנחה שלנו).. הייתי מתה לא ללכת היום ולשלוח אותה לבד.. אבל ברור שהיא לא תדע מה לעשות בכלל. ותביא איתה רק טעויות וחוסר הבנה של כל התהליך. איזה באסה זה אין לך על מי לסמוך...

אני חייבת לישון אבל לא מצליחה.. יש אחלה סיכוי שפשוט ארדם על ההגה.. נקווה שלא.. בכל מקרה אם אני לא כותבת לכם יותר.. כנראה זה מה שקרה.