אני בדיכאון הולך ומצטבר..
הנושא העיקרי: עבודה.
בבית אני שומעת רק ביקורת קשה. בטענה שאף אחד לא אוהב שאתה מה שהוא עושה ובכל מקום יש כאבי ראש.
אני יודעת שאני צריכה ללכת לעבודה אני צריכה את הכסף אבל אני לא רוצה להיות שם!!!!
"מה את מטומטמת שאת לא רוצה לעבוד בבנק?! מי לא רוצה לעבוד בבנק" (מתוך שיחה עם אבא)
בשביל מה למדתי בכלל??? אמרו לי שאם אני אלמד תיהיה לי עבודה טובה יותר...
אז אין לי!
כל סופ"ש שלי נהרס כי אני חושבת על זה שביום ראשון אני צריכה ללכת לעבודה או שיש לי משמרת שמתחילה ברבע ל6 בבוקר ואני צריכה לקום בשבילה ב4 וחצי בלילה. זה דפוק. אני דפוקה.
יש בכלל דבר כזה מישהו שאוהב את מה שהוא עושה???
כל ההתחלות קשות... אני שם עוד מעט 5 חודשים כשכל חודש אני לא באה שבועיים וזה מרגיש לי נצח.
אני אמורה לקום ב 5 וחצי בבוקר מחר למשמרת.. אחרי שלא הייתי כל השבוע בגלל הבעיות בעין ואני לא רוצההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
חברה שלי אמרה לי תמצאי עבודה בבאק אופיס.. עשיתי תואר ראשון כדי להיות פקידה????
כשיש לי בחיים משהו שמתסכל אותי כלכך הכל הופך נוראי. אני שונאת לגור כאן שונאת להיות לבד שונאת את החברים הצבועים שלי שונאת שחדר שלי הפך למסדרון של הבית שונאת הכל! אין לי דרך לצאת מזה.. גם ככה לא כלכך אוהבים אותי שם .. אני לא נראית בן אדם רציני בעבודה הזו ואני לא מצליחה לעמוד ביעדים שלי כי מה לעשות אני לא אוהבת לדחוף לאנשים דברים!!!!!!! לא קורה הרבה שאשכרה אני מצליחה לשכנע בן אדם לעשות משהו שטוב עבורו שחוסך לו כסף בגלל הידע בבנקאות.. אבל בשביל השיחה ההאחת הזו בשבוע (במקסימום) זה לא גורם לעבודה הזו להיות נעימה בכלל.
ואם מישהו מציע לי ללכת לפסיכולוג שיתן לי גם את פרטי החשבון שלו שיהיה לי את מי לחייב, סבבה???
