חזרתי.
לא התגעגעתי
חזרתי כי מיציתי את הלבד הגדול.
הרבה זמן עבר מהפרדה הקשה ההיא, הרבה טיפול אישי ועצמי וחזרתי לעמוד על הרגלים.
היו הרבה שינויים מאז.
יש לי עבודה חדשה (כבר שנה וחצי), עבודה שאני נהנת ממנה.
עברתי ניתוח מעקף קיבה לפני כמעט שנה (17.6) מאז השלתי לא מעט ממשקלי והיום אני נהנת להסתכל במראה (סוף סוף)
זוגיות לא היתה מאז
רק כמה דייטים בודדים ולא מוצלחים.. שלא לדבר על סקס..
קשה להיות בשוק הפנויים פנויות.
במיוחד שאת עוד מעט בת 31 (עוד שבועיים)
ואחותך הקטנה בשנתיים כבר עם שלושה ילדים
וכל החברות שלך כבר נשואות עם ילד אחד לפחות
והאקס ההוא.. התחתן עם הבחורה ההיא
ההרגשה שאת מפסידה במרוץ של החיים מטריף את הדעת.
אז חזרתי, לא כי התגעגעתי, חזרתי כי אני מחפשת אותך.
גבר- לא ילד
יציב, בטוח, החלטי, יצירתי.
אם אני פנויה ויש בי כלכך הרבה חייב להיות גם את הגרסה הגברית שלי.
אני נורא לא רוצה להיות פרק ב' של מישהו
מה רע בלרצות לפתוח דף חדש עם מישהו
להתרגש ביחד, לגדול ביחד, להיות בפעם הראשונה יחד.
בלי ההשוואת של החתונה ההיא והילדים הגדולים והקשר עם הגרושה וכו'
להיות הראשונה. זו שבחרו בה על פני כולן.
מה אני יכולה עוד לעשות?
אולי פשוט להבין שזה מה שיש לחיים להציע לי.
חברים שגדולים ממני בדור - איכשהו איתם אני מסתדרת נהדר.
רוקדים, שרים..
אבל הם כבר חיו את החיים שלהם ואני "עדיין לא התגרשת אפילו.. וואו כמה יש לך לעבור".
האם יש עוד תקווה?
