ענת,
אנחנו לא מכירים.
נפגשנו אמנם בנסיבות וירטואליות לפני מספר שנים ויצא לנו אפילו לשוחח בטלפון מספר פעמים אבל אנחנו לא מכירים.
זה מצחיק. היית שחקנית ראשית בחלק נכבד מהפנטזיות שלי, ואפילו היית השלישית בשלישיה סמויה...
יש משהו ממכר באנונימיות, נוחיות נינוחה,
ובה במידה אני מתגרה מעצם המחשבה שאני יכול לפתח איתך אינטימיות פרטית דווקא פה.
אתמול כשהחלטתי לכתוב לך, וזה קרה במקום שבו אני בשיא היצירתיות שלי - במקלחת, הצלחתי לכתוב את כל מה שרציתי בעשר דקות, בראשי.
ועכשו מגיע החלק שתמיד גורם לאגלי זיעה לבצבץ על מצחי.
אני בוחר בקפידה של מילה, כל משפט, מילה אחת שגויה תגרום לסכר להתפרץ ולשטוף אותי במורד לוח המקשים.
הבטחתי לך לפרוש את עצמי כמרבד לרגליך.
חשבתי שזה יהיה קל יותר והתבדיתי.
אבל אני פה כדי להשאר, ולהיות מקורי. אני יודע שקראת את הבלוג הקודם שלי. גם אני חזרתי וקראתי.
חלק אהבתי. חלק אף העלה בי זכרונות והציף אותי בגעגועים, אך התנתקתי משם מהר.
אני רוצה לבא למסע הזה שלנו נקי.
נקי ממוראות העבר, נקי מזכרונות העבר.
זה יהיה קשה, אבל אני רוצה ליצור זכרונות חדשים, אתך.
כמו שכתבתי בהתחלה, אנחנו לא מכירים אבל...
2 חושים כבר הצלחת להפעיל אצלי.
חוש ראשון: דיברנו בטלפון.
פעמים רבות נסיתי להבין מה גורם לי להנאה וגיליתי שהקול הוא שחקן ראשי בדרמת החיים.
יש משהו בקולך שמעביר בי זרמים של חמימות לאותו אזור שנמצא בשיפולי הבטן, כעשרה ס"מ מתחת לטבור וקצת פנימה.
חמימות שפוגעת בי כאבן הנופלת לבריכה של מים שקטים ויוצרת מעגלי גלים רכים ומתפשטים, חמימות היורדת לבהונותי ומטפסת לקצות שערותי ומעבירה צמרמורת נעימה במורד גווי.
חוש שני: ראיתי אותך.
אמנם וירטואלית, אבל ראיתי אותך.
לפרקים אף הצלחתי בכח הרצון והדמיון לגרום לי לחוש אותך כמעט פיזית.
ובסופו של יום שיחת תפקיד ראשי בפנטזיות שלי.
אני מפסיק עכשיו.
אך היי סמוכה ובטוחה שהסכר מתחיל לזרזף...:-)
