06:30 בדיוק.
הרדיו מתחיל לנגן חרישית.
צלילים מרוחקים, חרישיים.
כמו כל בוקר בזמן האחרון אני מושך את עצמי ממעמקי הנשיה לאזור התודעה החלקית, כמו מטפס מתוך בור עמוק ואפל ולאט לאט מתחיל האור לחלחל פנימה.
כמו כל בוקר לקח לי זמן עד שהבנתי איפה אני נמצא ונשארתי לשכב בשקט במיטה מנסה להקשיב לרחשי הבוקר, קולות העולם המתעורר, קולו של הקריין בגלי צה"ל,
מכונית מונעת ויוצאת לדרך מהחניה, דלת השירותים אצל השכן בקומה מעל נטרקת, פוקח עין, רואה את כמות האור בחדר ומחליט לעצום אותה חזרה,
מתהפך לצד שני במיטה ורק אז מתוודע לתחושה הנעימה של זרמים בגוף יחד עם החמימות הנעימה באזור החלציים,
שולח יד נוגע, ומחליט להמשיך להתענג עוד קצת עם התחושות ונזכר בשברי החלומות של הלילה.
כן, חלמתי עליך.
והטלפון הארור שמחזיר אותי באחת לקרקע ומעיר אותי.
כמו מנחש היכן אני נמצא ובזיק של רשעות הולם בי ומזכיר לי שבוקר...
ממשיכים.