מר-מתוק

זה מה שנשאר...

.

.

.

זה הולך לקרות!

...

שבת בבוקר אני במיטה

השעה עוד מוקדמת ואני מתפנקת לי

פתאום הודעה

מתחילים להתכתב

אבל אני, יש לי בעיה.

התעוררתי חרמנית (כהרגלי חח).

מהר מאד ההתכתבות מקבלת

כמעט בעל כורחי, גוון מיני.

היד נשלחת אל בין הרגליים

ונתקלת ברטיבות חמה.

בין הודעה להודעה 

שיאים של עונג

וגלים של לחות

שותפי לשיחה מבחין שאינני לגמרי איתו

"מה קורה שם? יש מצב שאת מאוננת?!"

שולחת לו סמיילי מסמיק

אילו רק ידע....

גם אם נחפש

בכל נמל קטן

ובים נפליג כל השנה

בתוך ים סוער

רק שנינו נישאר

כי לאהבה אין מדינה

*מוקדש לך, כי בשירים הכל אפשרי. בחיים לא.

משתנים

את הדגש על הגוף

מפספס את הנפש

לחתור למגע ואז לברוח

להגיד רק כדי להשמיע

לחפור בנפש ואז לסגת

לשאול, כשיודעים את התשובה!

להכנס לנשמה, לצאת

ולהשאיר חלל