שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מר-מתוק

חיים אחרים, וכל כך דומים...
לפני 9 שנים. 12 בדצמבר 2014 בשעה 17:48

 

 

 

 

זה מה שנשאר...

.

.

.

לפני 11 שנים. 12 בדצמבר 2012 בשעה 16:25

 

 

 

זה הולך לקרות!

 

 

...

 

לפני 11 שנים. 9 בדצמבר 2012 בשעה 20:34

צרות של אחרים

הפכו לשלי


ואני כל כך כל כך

כואבת
לפני 11 שנים. 9 בדצמבר 2012 בשעה 16:12

 

שבת בבוקר אני במיטה

השעה עוד מוקדמת ואני מתפנקת לי

פתאום הודעה

מתחילים להתכתב

אבל אני, יש לי בעיה.

התעוררתי חרמנית (כהרגלי חח).

 

מהר מאד ההתכתבות מקבלת

כמעט בעל כורחי, גוון מיני.

היד נשלחת אל בין הרגליים

ונתקלת ברטיבות חמה.

בין הודעה להודעה 

שיאים של עונג

וגלים של לחות

שותפי לשיחה מבחין שאינני לגמרי איתו

"מה קורה שם? יש מצב שאת מאוננת?!"

שולחת לו סמיילי מסמיק

 

אילו רק ידע....

 

 

לפני 11 שנים. 8 בדצמבר 2012 בשעה 13:34

 

 

גם אם נחפש

בכל נמל קטן

ובים נפליג כל השנה

בתוך ים סוער

רק שנינו נישאר

כי לאהבה אין מדינה

 

*מוקדש לך, כי בשירים הכל אפשרי. בחיים לא.

לפני 11 שנים. 7 בדצמבר 2012 בשעה 14:46

אותך תמיד ארצה
לפני 11 שנים. 7 בדצמבר 2012 בשעה 14:19

 

משתנים

לפני 11 שנים. 7 בדצמבר 2012 בשעה 13:22

 

את הדגש על הגוף

 

 

מפספס את הנפש

 

לפני 11 שנים. 7 בדצמבר 2012 בשעה 12:49

 

לחתור למגע ואז לברוח

 

להגיד רק כדי להשמיע

 

לחפור בנפש ואז לסגת

 

לשאול, כשיודעים את התשובה!

 

להכנס לנשמה, לצאת

 

ולהשאיר חלל

לפני 11 שנים. 6 בדצמבר 2012 בשעה 16:44

קשה כשאול...