מר-מתוק

עושה צעדים קטנים. צעדי תינוק.
קצב ההתקדמות שלי כל כך איטי
נדמה שאני לא זזה.
אבל אני כן.
שוברת מחסומים.
עושה דברים שלא האמנתי שאעשה.
שנשבעתי לא לעשות.
זה מרגיש לי טוב.
ונכון.
אני חושבת שזה בגללו.
בזכותו.
לבד לא הייתי מגיעה לשם.
ונדמה
ששם
מקומי.
אז
בוקר טוב עולם.
הנני כאן!