זה היה אחה"צ אביבי למדי. קרני השמש ליטפו בחום את הבית המפואר ששכן בלב הטבע הירוק והרענן.
הבית היה ריק מנוכחים, שומם מהתרחשות, למעט המשרתים שהסתובבו בו חרישית, מוסיפים עוד צלוחית פה, מיישרים מפית שם, על השולחן המפואר, הערוך כל טוב על מפה צחורה, מקושט בנרות וזרי פרחים כיאה לבני המעמד הגבוהה החיים ברוב הדר ופאר.
הכל מוכן לסעודה המשפחתית המורחבת.
ניברשות הקריסטל ניצנצו לפרקים, וציוץ ציפורים חדר מבעד לחלון.
לא רק המשרתים שהו שם אותה עת.
גם הוא היה שם.
הוא הסתתר מתחת לשולחן והמתין חרישית כפי שסיכמו ביניהם, ברמז.
איזה מן רעיון נועז היה זה. איזה מעשה חצוף.
זו בדיוק הסיבה שהרעיון מצא חן בעיניו.
היא ידעה שהוא ימתין לה שם, מבעוד מועד, היא ציפתה לו כל היום.
אשה בשלה הייתה, אשה שחייה הספיקו כבר להתקבע, ולהתייצב. אולי יותר מדי. צנועה הייתה, ביישנית, שמרנית ומאופקת במראה למדי. בת אצולה אמיתית.
אך בתוך תוכה בערה אש אמיתית, שלא מצאה מנוח בעודה כלואה בבגדים המהודרים והבית המפואר.
ליבה המרדני היה חנוט בשכבות על גבי שכבות של חוקים גינונים ונימוסים מחניקים, שרק אלוקים יודע מי המציא, חונקים כל ניצוץ של חיות אמיתית וגודעים אותה בעודה באיבה.
לא, היא עדיין לא חיה באמת.
היא השתייכה למשפחת אצולה יוקרתית ומאופקת, והתשוקה שהבחור הציע לה, היתה עבורה כמו ללגום ממעיין זך מים חיים לאין שיעור לאחר צימאון עז של שהות ממושכת במדבר הצחיח.
הוא היה צעיר נועז ורגיש. ילדון. היה משהו פראי בעיניו שכבש אותה.
וכעת הילדון הזה המתין לה בביתה, תחת השולחן בה כולם עתידים לסעוד.
לפתע התמלא הבית חיים. הכל נכנסו. היא, בעלה, והאורחים הרבים.
פיטפוט זקנות, צחוק ילדים.
הוא עצר את נשימתו, נדרך.
השולחן כבר היה ערוך כל טוב, מוכן לסעודה, וגם הוא היה מוכן במקומו תחת השולחן. לסעודה שלו.
כעבור מספר דקות הסועדים תפסו את מקומם סביב השולחן.
היא עדיין היססה. הגניבה מבט חושש סביב הנוכחים.
איש אינו מבחין.
היא נשכה את שפתה, לקחה נשימה עמוקה, והתיישבה.
רגליה נחו כעת מול פניו. שניהם היו מוכנים להתחיל במשחק.
הסעודה החלה. צלילי לגימה, פיטפוט, קולות כלי האוכל, מתכת נוגעת בחרסינה, כוסות זכוכית, מוצרט ברקע.
הוא הרים בעדינות את שולי שמלתה הקטיפתית, והתבונן ברגליה.
בשר גופה היה בשרני וענוג. כה מזמין.
והמגע בו היה כה נעים ורך. כשהעביר את אצבעותיו על בשרה, רטט עבר בגופה.
הוא חש כאילו ליטף משי.
רגליה היו מעשה ידי אומן. הן היו שחומות ושזופות מעט.
קימורי שוקיה העגלגלות, שיפולי ירכה- הכל היה במידה הנכונה.
הטבע חנן אותה בגוף נשי מדהים.
הוא העריץ אותה. היא הייתה אשה במלוא מובן המילה.
והיא לא לבשה תחתון.
הוא ליטף ברוך את זוג רגליה הענוגות, הניח את כפות ידיו סביב שוקיה, וסבב את רגליה מלמטה למעלה, וחוזר חלילה.
רצה לחוש אותה באצבעותיו, ולא להותיר שום חלקה, שבה לא ביקר.
היא חייכה. איש לא נגע בה כך מעולם. איזה אצבעות רגישות, איזה אצבעות חכמות. הסעודה התנהלה כסדרה.
מפעם בפעם הצטרפה לשיחה, מוזגת לעצמה משקה, נוגסת במזון.
דעתה הייתה נתונה לשני מקומות בו זמנית- למה שמתרחש סביב השולחן, ולמה שהוא מחולל לה שם למטה.
היה לו מגע חושני ביותר.
מגע ליטופיו התערבב עם טעם המשקה שלגמה. חשה מלוטפת מכל עבר.
זה היה מענג.
לא ידעה מה צפוי לה, ותחושת ההפתעה מהולה בסיכון שבסיטואציה, הייתה כל כך מרעננת עבורה.
חשה נשיקה במקום לא צפוי. היא ציחקקה. הוא נגע במקום רגיש כנראה. וסביב השולחן תגובותיה נבלעו באוירה הכללית. איש לא שם לב.
גופה המאופק החל להפשיר להשתחרר, מתמסר למגעו, שתי ידיו אחזו בשתי רגליה החשופות, הענוגות, הרכות, מתחת לשמלתה, וכל גופו רכן קדימה, אל תוכה. הוא קבר את ראשו עמוק בתוך ערוותה, אם היה יכול היה טובע בתוכה, היה מניח את עיניו, אפו, ופיו, על פלומת שערותיה הרכות, על שפתי איבר מינה ושוקע בעונג מלטף כפי שעולל שוקע בשינה עריבה על הכרית.
הוא חיבק את ישבנה בזרועותיו.
ואז, בתשובה, היא הגניבה ידה אל מתחת לשולחן, וליטפה את שערות ראשו ברוך.
ראשו על ערוותה, ירכיה החמות צמודות אל לחייו, רגליה עוטפות את גופו, וידה לוטפת את שערותיו באהבה.
היא חובקת אותו ברגליה והוא חובק את עכוזה בזרועותיו. נשארו כך זמן מה.
היה חם ונעים לשניהם במצב זה.
ואז , בעבור פרק זמן ,הוא החליט להתחיל במהלך שאותו תכנן.
תחילה שחרר אחיזתו בה, ושיחרר אחיזתה בו.
הוא הרחיב בעדינות את הרווח שבין רגליה, והתיישב ביניהם,
כעת כשראשו היה קרוב יותר אל גופה, אל בינות רגליה,
החליק את גב האצבע של שתי ידיו על זוג רגליה הצחורות והרכות,
בצידם הפנימי של שוקיה, מעלה מעלה, אל עבר ירכיה, אט, אט.
הוא חזר על פעולה זו פעמיים או שלוש, כשבפעם השלישית הגיע עמוק יותר, קרוב יותר אל אותו מקום קסום , אותה נקודת החיבור בה רגליה נפגשות.
כשעשה זאת, באופן לא רצוני היא פתחה את רגליה מעט יותר. זה נעם לה מאד.
הוא צייר באצבעו מעגלים מעגלים סביב מקום ערוותה, לאט ובעדינות, במעגלים הולכים וצרים, נוגע לא נוגע, משתעשע, מטייל, חוקר את תגובותיה, כאילו צייר בחול.
היא חשה איך המתח המיני בגופה הולך ונבנה.
כשהתקרב, וכמעט ונגע במקום הערווה, מיד נסוג והקיף את איבר מינה במעגל גדול יותר.
"הוא משחק בי, המנוול" הרהרה, והיא צחקקה בינה לבינה משועשעת ממעשיו, כולה צפייה לבאות.
כך טיילו אצבעותיו על רגליה וסביב ערוותה, במשך זמן שנדמה כנצח.
הוא כישף אותה בכפות ידיו. היא הייתה שיכורה מעונג. מהופנטת.
היא עטפה את גופו ברגליה. מזמינה אותו להתקרב עוד יותר.
כולה הייתה שלו כעת.
עתה חש שהגיעה העת להתקדם צעד אחד קדימה.
הוא אחז בישבנה בשתי כפות ידיו, נשק לה ברוך על ערוותה, כפי שנושקים על ראשו של אהוב יקר.
היא התמוגגה מעונג.
גופו היה עתה צמוד צמוד אל גופה. הוא חש את חום גופה.
היא הייתה חמה.
המתין קמעה.
כעת העביר לשון רטובה, מלאת תשוקה על איבר המין שלה, מלמטה למעלה, לאט לאט,
דבר שגרם לה לריגוש עז ביותר. רעד עבר לאורך גבה.
הוא חש בזה כיוון שהרימה מעט את ישבנה, וקרבה עצמה אל פיו, כשחזר על כך בשנית.
כל גופה קרא אליו, זה היה כל כך גלוי ובלתי משתמע לשתי פנים. היא רצתה אותו בתוכה.
אבל הוא לא סיפק לה את מבוקשה.
היה לו את הקצב שלו.
בכל פעם שגופה ביקש, הוא התרחק מעט, והמתין.
דבר שהטריף אותה, והגביר את ההשתוקקות שלה אליו.
זה היה משחק שהם שיחקו ביניהם, מתחת לשולחן, משחק שהוא רק שלהם. כאשר פלג גופה העליון מעל פני השטח, נותר חסוד ומאופק כתמיד.
"איך הסעודה, יקירה?" שאל בעלה ביבשושיות מנומסת, "מדהימה" ענתה בעיניים נוצצות, מחייכת חיוך מלא, משוחרר.
היא לא חייכה חיוך משוחרר כזה זמן רב. הוא חייך אליה חיוך מלאכותי, ספק אם שמע את תשובתה, שלחלוטין לא הלמה את סגנון דיבורם האצילי.
לשונו כאילו לחצה על איזה כפתור נסתר בגופה, ששחרר משהו עמוק מאד בתוכה. עם כל נשיקה נפתחה אליו יותר ויותר, משילה מעליה טונות של איפוק תרבותי מזוייף. היא השילה מעליה קליפה אחר קליפה.
כעת הייתה כבר רכה כטלה.
הבחור טמן את אפו בין רגליה ושאף אותה לקירבו. היא בישמה את אזור חלציה בריח משכר של פרחי שדה, כדי להגביר את תשוקתו.
ותשוקתו אכן גברה.
ואז הוא העביר מהלך.
הוא החל יונק את דגדגנה.
היא פלטה צווחה קטנה. "הכל בסדר, יקירתי?" שאל בעלה. "כן, כן, זה כלום" מיהרה לענות, מסמיקה. נראה שנחה דעתו בכך.
הוא ינק אותה שוב.
הלהט שבה ניצת.
הוא מצץ את הדגדגן שלה בצימאון, מעניק לו יניקות עמוקות ומלאות. גל של עונג חריף שטף אותה בין רגליה.
"הילד הזה מדהים" חשבה, מסוחררת.
מעולם לא דמיינה שאפשר להגיע לרמות כאלו של עונג.
וכעת, היה מונח בין רגליה, כל מה שרק יכלה לחלום עליו.
אם אפשרי היה הדבר, הייתה משאירה אותו שם לנצח!
גופה היה בידיו כחומר ביד היוצר.
הייתה מוכנה שיעשה בה כרצונו. היא האמינה בו לחלוטין.
והוא הצדיק את זה במאת האחוזים.
והוא ינק אותה בעונג, בהשתוקקות. הוא נתן להרגשה למלא אותו.
הוא היה נוכח שם לחלוטין, מרוכז באופן מוחלט בעינוגה של אותה אישה. גופה היה כעת רווי מתח אירוטי שנבנה עוד ועוד.
הוא היה שם בכל מאודו, בכל חושיו, בכל תשומת ליבו.
הוא הביט בערוותה, והריח, ריפרף בנשיקותיו, העביר לשון מלאת תשוקה ורגש, וינק.
הוא אהב אותה לאט לאט לאט, כאילו כל העולם עומד לרשותם, והזמן עומד מלכת.
והעולם באמת עמד בשבילם.
והוא ינק עוד ועוד ועוד.
ינק, נישק, חיכך בה אפו לפרקים, ומפעם לפעם העבר ליקוקים עדינים.
עם כל כך הרבה רוך, עם כל כך הרבה תשוקה.
בו בזמן שידיו מלטפות את ישבנה, יורדות אל ירכיה ושוב עולות.
הוא התענג על גופה.
והמתח בגופה האמיר עוד ועוד, עד שביקש כבר את פורקנו.
ליבה הלם בטירוף.
פניה היו אדומות לחלוטין, וגרונה יבש ונחנק.
בעלה ואורחיהם היו כ"כ מנותקים ממה שהתחולל מתחתם, ממה שהתחולל בקירבה. ממה שהתחולל ביניהם.
היא והוא, הוא והיא.
כ"כ מרוחקים היו כולם. כאילו חיו בעולם אחר לחלוטין. עולם של נימוסים מאופקים, יבשושיות, ורגש דל כ"כ.
והיא התענגה בטירוף!!!
היא הייתה מאושרת.
הוא ינק והיא התענגה,
הוא מצץ, ורעד עבר בגופה.
רצתה לצרוח, רצתה להשתולל.
אחזה בחוזקה בדופן השולחן. לפתה אותו כ"כ חזק שלא הבינה איך לא התפרק. הייתה חייבת לאחוז במשהו, כדי להישאר יציבה במקומה.
המתח העז שהיה מרוכז בתוכה גרם לה להרים את ישבנה מהכסא.
הוא לפת את ישבנה בחוזקה והצמיד אותו במקומו.
היא חשבה שתתפוצץ בקירבה מרוב עונג אך ניסתה להישאר מאופקת בכל כוחה.
"לא, תפסיק, עוד מעט כולם יגלו"
"תמשיך, עוד, עוד, אל תעיז להפסיק" מחשבות סותרות טרפו את מוחה.
הוא לש אותה, ינק אותה לתוכו, מצץ אותה לדעת, פורט על גופה כפסנתר, לוטף את רגליה בחושניות. כל כך עז, כל כך עדין. כל כך מטריף.
היא חשה שהיא מאבדת שליטה לחלוטין.
ראשה הסתחרר, חושיה התערפלו.
כעת הוסיף לפעולת לשונו גם את אצבעותיו.
הוא חדר לתוכה בעדינות, היא הייתה כולה רטובה לחלוטין.
הוא עינג אותה מבפנים.
חדר לתוכה, ויצא, לאט לאט לאט, שוב ושוב,
תוך כדי שהוא יונק את הדגדגן שלה.
גופה רעד. היא הרגישה שאלף רכבות דוהרות בתוך ליבה בשאון, שואגות ברעש מחריש אוזניים. ושעוד רגע קט וליבה יפקע מתוך חזה.
לא הבינה איך אף אחד לא שומע את ליבה הולם בטירוף שכזה.
כולה בערה.
הייתה מוצפת עונג אדיר, מתוח עד הקצה.
ובדיוק כשחשבה שהגיע עד לקצה הוא נמתח עוד ועוד ועוד ועוד.
אלפי העצבים הפזורים באיברה היו מגורים לחלוטין.
וכל עצב ועצב זעק לפורקן מיידי.
והוא ינק אותה וליקק שוב. חודר לתוכה לאט , ויוצא.
ליבה התחנן בפניו:
אני לא יכולה יותר, בבקשה...אני חייבת לגמור.
אני חייבת לגמור עכשיו!!!
עיניה היו עצומות, היא נשכה את שפתיה, איבדה את הקשר לסביבתה ושקעה בחלום עמוק.
חלום שבו רק היא והוא נמצאים בו. הוא היא, וגופה, ועונג עצום שממלא את החלל עד אפס קצה, מאיים לקרוע את נשמתה לגזרים.
לא ידעה כמה זמן הייתה כך.
אך כשפתחה את עינה לשבריר שנייה הבחינה שכל הנוכחים עזבו מזמן את השולחן. מתי- לא יכלה לומר. לא ידעה איך, למה, מתי, לא הייתה מחוברת לכלום. לא יכלה לשמוע כלום.
הבית היה ריק עכשיו, חוץ ממנה וממנו.
הבית ריק.
ריק לחלוטין.
ואז היא קלטה.
הם לבד.
והיא התפוצצה בנחשול אדיר של אורגזמה, שוב ושוב ושוב.
פולטת צרחה נוראה של עונג
גופה היטלטל ברעד במשך דקות ארוכות.
היא שחררה כמות עצומה של אנרגיה,
שהדף את הבחור ממנה למרחק רב.
היונים שבחלון פרחו בבהלה.
משרתת שנותרה במטבח שמטה כוס שהתנפצה לרצפה לאלפי רסיסים,
ומיהרה לסתום את פיה, לבל ירגישו בנוכחותה.
בחוץ היכה ברק את השמיים השחורים.
וגשמי ברכה החלו לרדת.
ואז הכל שקט.
הוא יצא מתחת לשולחן וחיבק אותה,
ליטף את שערות ראשה ונשק לה.
דמעות זלגו מעיניה. מעולם לא בכתה.
היא הייתה סחוטה לחלוטין. מפורקת, תשושה. מסופקת כל כך.
אישה אצילית בלבוש מאופק, בשיער סתור, בזרועותיו של בחור צעיר זר.
היא התכרבלה בזרועותיו בפינוק. עוד דקות ארוכות, מבקשת להשיב את כוחה שאבד לה.
והוא מחבק אותה בעדינות, מלטף את שערותיה, מרגיע אותה, מנגב את דמעותיה.
"אני כאן. זה בסדר, אני כאן. הכל בסדר עכשיו"
כעת חייכה ברוך. מבטה חדר לעיניו.
היו לה עיניים תכולות, מהפנטות. הן נצצו.
הוא סקר את פניה. היו לה תווי פנים מתוקות, עטופות בשיער זהוב.
התבונן בה זמן מה.
ראה מספר נמשים חצופים מעטרים אף חמוד, מחייכים אליו.
אף פעם לא ידע שיש לה נמשים.
"תודה" מילמלה בקול סדוק, מתפנק.
"העונג כולו שלי, גבירתי הענוגה" קד בראשו לעומתה,מחוייך.
והיא הרחיבה את חיוכה לעומתו.
