נכנס.
הנה המבט שהתגעגעתי אליו כ"כ. עיניים שחורות נוצצות בטירוף.
חצי ילד. חצי גבר
התיק עוד על הגב שלו ואנחנו מתחבקים. לאט לאט נצמדים יותר ויותר עד שאין עוד אפשרות, כמו שני חלקיקים שחוקי הפיסיקה תמיד ינסו להופכם לאחד. הרגשתי את הלב שלו טס לתוך שלי.
אני מגששת ומצמידה את השפתיים הבוערות שלי לשלו, כעבור כמה שניות הגב שלי נדפק לנגד המקרר, החולצה הלבנה המכופתרת מתפלחת לחצי ורחש כפתורים שעפים לכל עבר במטבח, נשמע. טיק טיק טיק טיק...
הנשימה שלו והמבט שלו מעידים שהטירוף האופייני לו כ"כ, מתחיל לאחוז בו. בשתי ידיים הוא תופס בקצה קו התחרה העדין בחזיית השאנטל הלבנה, החדשה והיפהפיה שלי. מתחיל לנסות לקרוע אותה ונפלטת ממני צעקה "לא....בבקשה לא....לא..."
הוא מביט בי במבט שאומר הכל.
החזיה נקרעת לחצי ונופלת על הרצפה.
היינו נרגשים מדי. כעבור שעתיים התרפקנו אחד על השניה ערומים. הרגשתי דמעות מלוחות מתחילות לזלוג על הכתף שלו
הוא ליטף את השיער האדום שלי ושאל. המצאתי איזה קשקוש רגשני כשבעצם, היה זה רקוויאם לחזיית תחרה לבנה שכ"כ אהבתי....
