לפני 12 שנים. 5 באוקטובר 2012 בשעה 14:36
הלך הדיטוקס .
לזכותי יאמר שזה מתוך החלטה מודעת ומושכלת ( כן , כן אני יודעת איך זה נשמע )
הייתי צריכה את הפורקן הזה , או יותר נכון זה הפורקן שהייתי צריכה .
זה לא היה קרייב בלתי נשלט , לא מעידה מקרית ,
לא פתוי של רגע , לא געגוע ישן .
טוב נו אולי קצת געגוע ישן , לעצמי הישנה / חדשה ,
לאותה תקופה מדהימה , לאותה עצמי .
זו הדרך שרציתי לחוות את זה , או יותר נכון פשוט רציתי לחוות את זה , וזו הדרך הכי טובה.
זו עוד חוויה לאוסף של העשור הזה ,
הרי זה לא היה שלם בלי זה , ומגיע לי , באמת שמגיע לי , לחוות את זה .
אני חייבת את זה לעצמי , זו ההתמודדות האחרונה , זהו .
הנה עכשיו אולי זה סוף סוף יקרה , אני אסגור את העשור הזה .
לא לקבוע יעדים ,
אלה לחוות, לחשוב , להרגיש , לספר ,
לכאוב ולשמוח ,
לשמוח מכאב ולכאוב משמחה .
