לפני 11 שנים. 26 במרץ 2013 בשעה 19:58
שיר שנכתב אי שם בגיל הטיפש עשרה לפני עשור . איש לא יזכה לראותה בוכה היא תמיד כזו שמחה , לכולם היא מחייכת על הכל היא צוחקת אך בלילות קרים שאיש אינו שומע יורדות דעות חמות על שפתיים רועדות והיא בוכה בשקט , היא שוב רוצה ללכת וכמו תמיד היא לא הלכה כי נראה זה גורלה . היא כלל לא אדישה איך איש אינו יודע מה באמת היא מרגישה , גם לא אכפת לאף אחד . היא תשאר לבד לעד ! כמו פרח שעטוף בבד שלא רואה את אור שמיים , רוצה לברוח , להשתחרר אבל יש פחד בעיינים . מה יחשבו? ומה יגידו? הרי היא אף פעם לא בכתה . אז מה עכשיו קורה איתה ?! אולי פשוט נמאס לה , אולי היא נשברה כי לפתע הבינה שעד היום היא לא הבחינה בילדותה שלא הייתה . חיים הם רק משחק וזהו תפקידה להיות האישה החזקה ושאיש לא יזכה לראותה בוכה ...