כשעוצמת עיניים זה לא נראה רחוק כ"כ.
מרגישה את הכאב הלא מובן הזה. עוצמה שלא מכירה
נוגעת בפנים ויש דם בכל מקום.
חצי שנה אחריי.
סוף מסיבה, מישהו שבכלל לא היה אמור להיות שם.(לא מהכלוב לפניי שיהיו ספקולציות)
עמדתי בכניסה לחדר מעילים.. הדבר האחרון שזוכרת מאותם רגעים זה שאלת "המה קרה" שלי שהופנתה אליו
אין לי שם לתת לו. יצור שכזה שבחר לפגוע באישה במודע. השליך עליי מערכת שהתפרקה על הראש ופצעה אותי.
מפה הכל מבולבל לי.
אני ליד הדלת ופתאום הכל מסתובב .
מרגישה משהו נוזל, דם על הפנים שלי
כמה צעדים וזהו. הכל שחור
נקודה הבאה יושבת על מיטה במקום אחר א' נצמדת לי לגב ומנגבת לי את הפנים
ד' שופך עליי משהו ואומר לי אל תזוזי ואל תהיי היסטרית
נקודות נקודות.
אני יודעת שאמרתי שוב ושוב שאני צריכה לראות את הילדים שלי
הפחד שלא אראה את הילדים שלי, את המשפחה שלי.
אחכ הטיפול
יום בית חולים
שוב יום בית ושוב חזרה לבית חולים
לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לנשום. הכל כואב.
כל תזוזה גורמת להקאות. לא יכולתי להרים את הפיצי שלי (על "הגדול" אין מה לדבר בכלל)
גם פעולה פשוט של לקחת את הילדים לגן לא התאפשרה. הכל עשו בשבילי
תקופה ארוכה של ניתוק וחוסר חשק לראות אנשים.
פזיוטרפיה (מסתבר שהראש שלי הוא רק נק' בטוחה לתזוזה בצוואר)
כדורים, שיחות
סיוטים.. לא יכולה לישון או פשוט ישנה בלי הפסקה
כל העולם פתאום אוייב
זאת לא אני.
חברים שבכל זאת התעקשו להיות שם ובזכותם קמתי אחריי 3 חודשים ארוכים להמשיך הלאה
חצי שנה אחריי. עדיין כאבים בצד שמאל. יש ימים שבלי כדורים לא מתפקדת עם הכאבים.
מיגרנה נוראית של יומיים מחזירה לשם.
שוב המצב רוח העגום.
איש בלי מחשבה שפשוט בחר לא נכון
נשארו 2 צלקות אחת בראש שלא רואים ואחת בין הגבות
אבל מה עם זאת שלא עוברת?
מתי יעבור הרגע שאפסיק לקפוץ שעומדים מאחוריי וארגיש נינוחה מול המון אנשים?
אלימות,
זה לא עובר.
בימים הפוכים
