אחריי שנ"צ משפחתי מורחב התארגנו באומץ לצאת לבמות.
שנה ראשונה שלוקחים את הילדים לראות הופעות ההתרגשות הייתה גדולה.
ההכנות:
סמיילים זוהרים על החולצות של כולנו
תרגול עם הילדים של איפה גרים (שלא נצטרך אבל שיהיה)
גבריי/ילדי הבית קיבלו גם פטישים כחול לבן וגיטרות עצמאות מרעישות
מסקנת הפטיש - פעם הבאה לדאוג לאחד גדול לי כי כששלושה מנסים "לתקוף אותך פטישית" מתישהו זה כואב
תיק גב ושתיה.. ויצאנו לדרך.
אז חנינו קצת רחוק אבל זה סבבה בשביל החוויה.
הגענו לפארק הגדול שבו נערכות ההופעות. המקום שבו נראה שכל העיר הייתה.
סימנו וי על סוכר דביק, תפוחים מסוכרים ועוד שתיה ושטויות (גאון מי שהמציא את המגבונים הלחים).
הילדים היו מוקסמים מהזיקוקים, אנחנו לא יכולנו שלא לשחרר איזה וואו לאוויר.
ההופעות בין מיכל הקטנה ללהקות מקומיות לשלומי שבת ועוד פליטי אקס פקטור עשו את זה למשתתפים.
הגענו 4 וגם חזרנו 4- מחייכים כאלו וקופצניים (על המסכים הגדולים הוקרנו שמות כל הילדים שהלכו לאיבוד וזה היה קצת מלחיץ וגרם להדק אחיזה)
הילדים חזרו עם חיוך גדול ואנרגיות מטורפות כנל הבוגרים :)
הלילה קונח במסיבת עצמאות שווה בדאנג'ן בין על האש שעשו בחוץ למוזיקה ממש שווה ומאות בליינים שהגיעו
כניסה למיטה ב7 בבוקר!
זהו.. הלך ערב עצמאות למקומות טובים..
אוטוטו ממשיכים (קיבלתי הפסקת קפה/סיגריה)
חג שמח לכולם!
חשוב שנזכור בין המנגלים לשאר זיקוקים את אלו שבזכותם אנחנו פה
}{
D