פורים זה החג שמתישהו בשנים האחרונות התקלקל לי
בחודש הזה לפניי כמה שנים דיי התמוטט לי הכל בפנים ובחוץ.
פלוס איזה בן של זונה שיכור החליט לפרק לי משהו על הראש כשהיה שיכור במסיבה שהפקתי.
לא מכירה אותו אבל אחריי זה הכרתי, יש לו שם שלעולם לא אשכח
הצד האובססיבי שבי אף מצא אותו בפייס וחפר לו שם כדיי לראות מי ומה
אחריי זמן מה נגמלתי מזה (ומעוד כמה הרגלים רעים) חסמתי אותו ועוד כמה אנשים ומאז לא בודקת
זה עושה לי דיי טוב.
שילוב של הפגיעה הפיזית ועוד משהו חשוב עוד יותר גרם לי להסתגר מהחיים.
לאבד כל חשק לקום בבוקר. קמתי כמו זומבי, רוטינה שכזאת
לקחת את הילדים לגן אם ההורים שלי או הוא לא יכלו לקחת (אז זה היה גן)
לחזור להסתגר בבית, ללכת לפזיוטרפיה בעקבות הפציעה שנגמרה
לא לשכוח להסתכל מעבר לכתף שלא נמצאים שם אנשים רעים. כולם היו רעים בעיני. שנאה עצמית שהתגברה
ניתקתי את הסלולארי שבו רוב האנשים היו מחוברים אליי ונשארתי עם השני שהיה מיועד למשפחה
כל יום אותו מסלול, לקלל בלב את הרגע שקמתי וללכת לישון עם מועקה. כשמשהו אחד לא הולך השאר בעקבותיו שוקע
אחריי שלושה חודשים התחיל איפוס מחדש
לפעמים הכל צריך להשבר ולהתרסק עד היסוד כדיי שנבין.
קמתי בצורה הכי קיצונית שיש , לא חיפשתי לסדר את השברים אלא הכל מההתחלה.
מקום עבודה חדש לגמריי, מיקום חדש למסיבות של סביבה שתמכה ועטפה אותי מאוד
שינוי דרסטי בבית. הכל חדש
שינוי עם עצמי לעצמי
הבנה שגם מי שקראתי לו זבל לא הרס לי את החיים ישירות אלא האחריות היא עליי
השאר זה טריגר, תוצריי לוואי
עבודה איטית בכל גוון של החיים
פחדתי לחגוג מחדש את פורים, הרגע שבו הרגשתי דם נוזל על פניי ושניה לפניי שאיבדתי את ההכרה חוזרים שוב ושוב בשנים האחרונות
השנה יש לי אותו לידי ברגע של זכרון רע
בזה זכיתי במסע החדש שלי, שלנו
אם הייתי צריכה, היינו צריכים לעבור את כל הרע שהיה רק כדיי להתחיל בנקי וטוב יותר
זה היה שווה
לשישי הזה יש לנו תחפושת זוגית והמון אהבה וכבוד הדדי
היום אני יודעת שגם אם אני אפול הוא יהיה שם לתפוס
פורים זה חג הנצחון , זה כבר לא שלילי
מוכנה כבר להאמין ולחבק מחדש
זה לא אתם.. זאת אני
נ"ב
שיהיה ברור המסע ממשיך וימשיך, אם יש משהו שלמדתי חוץ מלהעריץ את הקיים זה לעולם לא חוסן
תמיד לתגבר ולתמוך, שום דבר לא מובן מאליו בחיים האלו
}{ חג שמח
נתראה בשישי