סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Ice

החופש היחיד שלנו נמצא בכלוב שאנו בנינו לעצמנו
לפני 7 שנים. 7 במרץ 2017 בשעה 20:37

נסעתי היום בכיוון ההפוך ואז משום מקום עצרתי.

המח שלי התחיל לשוט לשיחה שלנו בסופ"ש.

רעידות לא רצוניות ופתאום ראיתי אותך ואותי,

יושבות ומדברות כמו לפניי עשרים שנה

בחזרה למציאות, עשרים שנה אחריי..

המח שלי ריק

רק היום חושבת שהתחלתי לעכל את מה שסיפרת

רציתי לרדת מהרכב ולשרוט לו את המכונית, לדפוק לו בדלת ולזרוק עליו את האבן הכי גדולה.

 

החיוכים שהוא תמיד מפריח פתאום הפכו למרושעים בנפשי

איך?? איך אפשר??

 

אספתי את עצמי ונסעתי משם דרך שנאה ובוז

ככ רע

פשוט רע

 

 

L i b i​(נשלטת) - כמה הכותרת מתאימה. כמה ריגשת אותי עד דמעות.... נוף ילדות... זה מה שנשאר מהרחוב הזה.
והזכרונות איתך... שלנו... הוא לא שווה את האבן... הוא לא שווה כלום... הפגישה שלנו היתה שווה לי הכל!
אוהבת אותך }{
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י