המון חוויות בשבוע וקצת של חופש.
פעילויות איתם לבד, עם חברים אבל הכי כיף איתו ביחד כמשפחה
אתמול הוא בנה לי חליל פן בפעילות שטח תנ"כית שהיינו בה 😄 ואחכ עשה לי פרח מפסיפס, יש יותר רומנטי מזה?
יחד עם כל הטוב לא מפסיקה לחשוב על ליל הסדר:(
בין לבין מבליחות מחשבות שעושות לי קבץ' בלב שקשה להתעלם ממנו.
גם אם מוזיזים את הראש ועוצמים עיניים.
סבתא שלי :(
שנה ראשונה שהיא לא איתנו בשום ארוחה בחג הזה.
לפניי כמה חודשים היא נפלה ומאישה פעילה שסירבה שיעזרו לה לנקות, לסדר, לבשל.. מצבה התדרדר.
עברה מלגור לבד ללגור "במושב זקנים" (ככה היא קוראת לזה). כמה שהמקום מושקע ושווה זה עדיין לא הבית שלה.
המכה בראש מהנפילה עשתה כ"כ רע, בבת אחת היא דעכה.
לפניי שבועיים כבר לא זיהתה אותי, את הגור שלי היא זיהתה בצורה מוזרה.
היא הזמינה אותי לקפוץ לראות את הבן החדש שאחותה ילדה ואני בכיתי בלב.
סבתא שלי הלוחמנית הזאת הפכה לצל של עצמה
אני , הנכדה הבכורה שלה לא מסוגלת להתמודד עם זה.
אחי ואני ישבנו שם איתה בארוחת ערב לא מזמן והיא לא הצליחה לאכול לבד, ישבתי שם חנוקה.
אחי הרים את הכפית ובא לתת לה מרק, היא פתאום הזדקפה ואמרה לו- "אני זאת שמאכילה אותך"
הוא הוריד את הכפית כי היא סירבה עד שהמטפלת שלה באה והאכילה אותה לידנו.
סבתא שלי, זאת שלקחה אותנו מהגן,
זאת שהכינה קובה ומג'דרה על פתיליה, גם כשהיה תנור כי זה יותר טעים
זאת שהכינה אורז עם אטריות לילדים שלי כי הם רזים מידי והנה סופסוף משהו שהם אוהבים
כבר פה ולא פה.
כמעט שבועיים לא הלכתי לשם, נשבר לי הלב, לא מסוגלת.
כל פעם כשנכנסת לשם יוצאת עם כאב חזק ורעידות,
מפחדת לפספס את הזמן איתה ומצד שני מפחדת מעצמי.
ליל סדר 2018 היה לי עצוב :( היא הייתה חסרה לי במקום הקבוע שלה בשולחן
היא חסרה לי בכלל
