לפני 5 שנים. 11 במרץ 2019 בשעה 6:24
פייסבוק מעלה זכרונות 8 שנים אחורה.
דרך החיוך בתמונות של משהו שהושלם מרגישה ויודעת על הכאב שהיה.
על הבלאגן הענקי שחייתי בו.
על הניחומים שמצאתי באוכל, בבריחה למקומות אחרים, רעים.
על הרגע של ההבנה שהכל שבור.
מתישהו הגיעה ההבנה שממקום נמוך אפשר לרדת עוד (תאמינו לי שאפשר) או להחליט.
אני החלטתי להציל בראש ובראשונה את עצמי.
לאהוב את עצמי, לטפל בי.
משם שאר הדברים הגיעו בצורה מדוייקת,
בדיוק כמו שהיו צריכים להגיע- בזמן שלהם, בקצב שלהם.
והיום?
היום אני "מתנחמת" באהבה שמסביב, במשפחה שבנינו
ארמון של רגשות
היום כשרואה את התמונות כבר אין דברים נוראיים מאחוריי החיוך
יש השלמה
