לפנק-לפנק-לפנק...

לקום ב-5 כדי להגיע דווקא היום למשרדי,

וכל זאת כדי לסיים משהו ללקוחה,

כי היא רוצה זאת דווקא היום !

אז אני עבד שלה ?

אני תוהה,

מה קשה יותר,

צום או איסור גמירה,

והאמת, עם הגבירה הנכונה,

הבחירה פשוטה,

מה שיהיה מענג עבורה.

עוד משאריות יום הכיפורים -

אם היתה לי גבירה,

הייתי רוצה להיות כלי לשימושה,

למלא רצונה.

לא הייתי צריך יום כיפור,

כי לא הייתי חוטא לעומתה,

והיא בוודאי לא היתה מסכימה "שאצבור" חטאי מולה,

וישר הייתי חש את נחת זרועה,

אך מקבל זאת בהכנעה ובאהבה.

מדמיין הסיטואציה,

אלוהים יושבת על כסא המלכות,

מורמת מעם,

בוחנת את צאן מרעיתה.

מי לשבט, מי לחסד.

בלי להניד עפעף,

חותכת גורלות,

מלכה אמיתית.

מענין מה תחשוב עלי,

על מחשבותיי 🙄

קורא ספר מענין העוסק בהנעת אנשים/עובדים,

ולפי מחקרים רבים,

הנעה יעילה נעשית ע"י מתן ה"גזר",

ע"י חיזוק חיובי,

בדיוק כמו שאוהב לנהוג,

ומלא כמיהה שכך ינהגו בי,

גם בהקשר של שליטה,

וכמובן שמוכן ומזומן גם לקבל המקל, החגורה, השוט.

הכל מתחבר,

עם הפרסונה הנכונה.

את האלוהים היחידה עבורי,

את זורמת בדמי,

לך אסגוד,

אעניק נשמתי,

כי זהו רצוני,

לרצותך,

לשמשך,

לעבדך,

יהי רצון מלפניך, 

מלכתי...מי שתהיי.

רוצה להיות דתי,

רוצה להתפלל אליך,

לסגוד לך,

שתהיי האלילה שלי,

בוקר, צהריים וערב,

אלך לישון עם דמותך,

אחלום אותך,

ואקיץ עמך.

רוצה להיות שלך...

כן...חודשים שלא הייתי כאן,

הזמן עובר,

יש דברים אחרים בחיים,

ובכל זאת זה התבלין.

מאחל לכולנו שנה טובה,

חתימה טובה,

ויישום המאווים...ככל שיהיו 🙏

1 השירים העבריים היותר "חזקים",

שם מראה לפנים,

עצוב...

מכאיב..

הכאב הנפשי הכי קשה.

עוד יום מתחיל, 

הכל כרגיל,

אין חדש תחת השמש,

מה שהיה, הוא מה שיהיה.

אומרים, לא בדקתי, שאיינשטין אמר:

רק טיפש מצפה לנהוג כל פעם באותה הדרך, ולצפות שיקרה דבר מה אחר.

אז אני כנראה טיפש,

מצד שני,

אם הייתי עושה דברים אחרת,

לא הייתי אני (מן מעגל שוטה שכזה...שוטה שכמותי).

בקיצור, באידיש יש ביטוי - "עיצס גיבר"...גבורה גדולה לתת עצות לאחרים,

ובעברית...לאחרים קל לתת עיצות...

ד"א, אפילו אני יודע לתת עצות לאחרים :)