לפנק-לפנק-לפנק...

יש ימים, שהופכים לשבועות, שזה כבר תקופה,

שהאמת - לא אכפת לי ממאום.

בלי לפגוע חלילה באף אחד,

חש כמו אדם על הספקטרום האוטיסטי,

רואה ואינו נראה, חסר אנרגיות, חסר מוטיבציה.

אני חושב על עצמי ומצחיק עצמי (במרירות),

שהרי, אני לא צריך אף אחת שתשפיל אותי, שתוריד אותי, שתגיד לי כמה אני אפס, זבל,

אני עושה זאת לעצמי כל-כך טוב,

שאני כבר מאמין בזה...שהרי מי ממכירני טוב ממני :)

אני רוצה לרדת,

חש עייפות, לאות, החמצה.

יש לי הכל...ואין לי מאום.

הכל טוב...ובכל זאת - לי, לא טוב.

איזה ככיף לאחרים, מקבלים כמו שהם את החיים.

חש תחושת החמצה, פספוס,

וזה מוריד אותי,

ולא מצליח להתרומם.

לא, לא כולם נולדו שווים, כולם חווים קשיים,

אז למה אצלי זה קשה יותר.

עוזר לכולם - מעודדם,

תהנו, תחוו, קל לי להגיד,

כה קשה לי ליישם.

המירוץ למיליון...מודה שאיני צופה,

פתאום,

משימת סאדו,

קשורים בכלוב,

מה צריך עוד ?

ממש דאנג'ן בפריים-טיים...

קמתי עם כאב ראש,

לפחות יש לי ראש

נו, באמת,

יום האישה הבינלאומי,

מה יום מיומיים ?

בשביל זה צריך יום ?

עבורי אישה היא מלכה בכל יום !

אני לא בטוח שהנשים עצמן חושבות כך על עצמן,

כאן טמונה הבעיה.

יום האישה הבינלאומי,

מה עוד לא נאמר,

מה עוד לא נכתב,

למה לומר,

למה לכתוב,

הכי פשוט לבצע,

להיות גבר טוב,

להיות סמכותי וכריזמטי בחוץ,

אך מולכן, עבורכן,

ולהיות נכנע לגחמותיכן,

הכי פשוט,

הכי נכון.

לא במובן הסקסי של המונח,

דווקא יודע ללקק מעולה,

יסודי,

מפנק,

מענג,

נהנה מזה בטירוף.

אבל, לא יודע ללקק לסובבים אותי,

לקולגות,

ללקוחות,

ללקוחות פוטנציאליים,

לבעלי שררה,

אין לי את זה,

לצערי.

סתם מחשבה שחלפה במוחי,

כאשר "בעל שררה" שולח שטות שעשה,

וכל מלחכי הפינכה מללקים לו כמה הוא מוכשר/מוצלח/שקר כלשהו  

אמש בעודני מתאמן במכון, על ההליכון,

שעת ערב מוקדמת, רואה סדרה בערוץ 6,

לא זוכר שמה,

על עו"ד שבעברה היתה דוגמנית,

עברה תאונה קשה,

וחזרה לעולם כבחורה מלאה ורחמנא ליצלן - עו"ד :)

בקיצור,

מגיעה למשרד עו"ד מלכה מצודדת,

לבושה כ"מלכת סאדו",

נעלי עקב מחודדות, חצאית עור ואפילו עם שוט.

והיא מתחילה לשלוט על הפקידה,

ואח"כ על העו"ד שאמור ליצגה.

עוד צעד לכך שיחסי השליטה כבר ממזמן יצאו מהחדרים האפלים,

מצד שני,

זה רק באמריקה,

כאן זו עדיין נחשבת לסטיה חמורה...

אז גם סטיה זה ענין של גיאוגרפיה

כן, אשתי אמרה לי זאת,

ואני,

אני צייתן שכמותי - שותק.

ואז היא שואלת אותי דבר-מה,

ואני...שותק.

ואז היא מרחמת עלי,

אתה יכול לדבר.

רחמנית שכמותה...

מדהים,

איך מילה,

משפט,

אפילו אינטונציה בקול,

יכולים לבלבל הכל.

פתאום הראש במקום אחר.

במקום להיות מרוכז בעבודה,

להתרכז במה שבאמת חשוב,

המחשבות,

"האחרות",

אינן מרפות.