לפנק-לפנק-לפנק...

עירום וירטואלי...לא שיש לי בעיה עם עירום גשמי,

אני דיי מרוצה מגופי.

נשמתי, היא יותר מעסיקה אותי.

באמצע יום עבודה עמוס,

שיחת טלפון,

לפתע מפעילה אצלי טריגר לחשוב,

לא שצריך טריגר מסוים כדי לחשוב,

חושב יתר על המידה.

אבל לחשוב,

למה אני בכלל כאן ?

מה הסיבות שאני "כזה" ?

האם זה בכלל משנה ?

אני כמעט בטוח שכן.

נכנס לפגישה,

חייב לשדר חוזקה ואסרטיביות,

יודע לשחק המשחק,

בעל נוכחות,

גם בלי מילים...

מצד שני,

יש לעיתים טריגר,

שלפתע מעורר,

את השדים.

וכך, בפנים-בפנים,

מתחת לשיריון,

בתוך הקליפה,

מתחוללת סערה.

מוצ"ש,

ואני, מקבל השבוע החדש,

בתחילתה של עבודה מאומצת,

כדי להתרכז,

מוזג לי כוסית ויסקי משובח,

מסתכל על צבעו,

כן, ומה הוא "מזקיר",

צבע של השמפניה של הטבע,

שהרוב יטענו, כי ממש לא טבעי ללגום ממנה :-) 

יש להיחדר מבחינה פיזית,

ויש להיחדר מבחינה נפשית,

הפיזי כואב,

הנפשי עמוק יותר ומשמעותי, הרבה יותר.

כל אחד ואחת המגיעים לקשר של שליטה,

יש את הנימוקים שלו/ה.

וממש לא מדבר על אלו המגיעים לקשר שכזה עקב "שיעמום".

אני אישית,

יודע מה הביאני לחשוק בקשר שכזה,

ואולם,

איני יכול להסביר זאת לצד השני,

מתקשה,

מהסס,

מפחד,

כן, אפילו מתבייש.

ואולי זה בכלל לא מעניין...את הצד השני.

מקנא באלו שיכולים להיפתח,

לספר על כל מה שעובר בראשם,

ללא חשש, ללא מורא.

בין אם מדובר בדברים הקשורים לשליטה,

ובין לגבי הרהורים אחרים,

שהם מאוד אישיים,

שנוגעים בנימים הכי חשופים.

משונה לחיות בעולם,

שאתה (כנראה) לא כמו כולם,

שאין לך עם מי להפתח,

לא יכול להסיר המסכות,

נותר עם המיגננות.

הרבה בעיות

שולטת - נשלט,

סוג של קשר,

סוג של יחס,

סוג של יחסים.

השולטת קובעת את מינון הקשר-היחס-היחסים,

הנשלט קובע רק את גבול הכאב-השפלה אותם הוא יכול לספוג ולהכיל.

העולם הגשמי מול העולם הרוחני,

השליטה במעשים,

מול השליטה במילים,

השליטה מקרוב,

מול השליטה מרחוק.

מהי שליטה ?

מהי הנכונות להישלט ?

חש געגוע עז,

לתחושות עבר.

לריגוש האדיר,

ששכן בי דרך קבע.

כעת זה אחרת,

האם יש דרך חזרה ?

האם נסתם הגולל ?

האם יוותרו בי רק זכרונות עמומים ?