לפנק-לפנק-לפנק...

זו אינה סצנה מסרט אירוטי,

זהו, לכאורה, "יום כייף" בבי"ס למשחק "תלמה ילין"...אם זה מה שהתלמידים לומדים,

פלא שאח"כ (חלקם) הופכים למטרידים ?

"אחד האירועים שבהם באה לידי ביטוי אווירת טשטוש הגבולות בין מורים לתלמידים היה אירוע בריכה שנתי שהונהג בתיכון, שבמסגרתו בילו מורים ותלמידים ביחד בבריכה. "מרבית המורים העדיפו לא להיכנס לבריכה ולהישאר עם הבגדים כדי לא להיות במחיצת התלמידים בבגד ים", מספרת מורה לשעבר שנכחה במקום. "היו גם שתי מורות צעירות בביקיני והן ניסו להפיל זו את זו כשהן רכובות על תלמידים בכיתות י"א-י"ב. המראה היה מזעזע. הרי אסור שיתרחש מגע גופני כזה בין מורה לתלמיד. האירוע דווח להנהלה, אך אפילו לא גרם להרמת גבה".

נכנס למשרד מכובד,

ממתין לפגישה.

מולי המזכירה,

מדברת בשיחה.

מבין שמהצד השני,

הלקוח דיי מתלונן על השירות שלו, הוא לא זוכה, מאחד הבכירים.

ואז היא עונה לו:

"אני לא יכולה לנהל אותו, לצערי".

משפט רב משמעי,

לאחד שכמותי...

בוקר של יום חדש,

ואני עדיין מצפה לשינוי המיוחל,

אני כאן,

אבל לא כאן.

תחושה כה מוזרה אופפת אותי.

כולם כאן גומרים,

כולן גומרות ללא הפסקה,

ואני,

זה רחוק ממני,

כמו נחל אכזב.

הראש נמצא בכלל במקום אחר,

המחשבות,

ברמה אחרת לגמרי.

המוות לאחרונה מסתובב סביבי,

נמצא בחברתי,

יותר נכון,

נוטל חלק מחבריי.

העצב גדול,

כאשר אנשים בדמי ימיהם הולכים לבלי שוב,

ולרגע, חבל שרק לרגע,

עולות בי מחשבות,

שיש לחיות כל עוד (הכל) טוב,

עלי לדעת ליהנות מכל יום, מכל רגע,

אז מה בעצם אני עושה כאן ?!

שליטה ללא מין.

שליטה באיבר העליון,

ולא בתחתון (תרתי משמע).

שליטה הנוגעת בנימי הנשמה,

ללא מגע.

האם זו לא השליטה, ב- ה' הידיעה ?

האם זו בכלל שליטה ?

זה מה שקורה שהראש לא עסוק בעשייה,  

יש הרבה תהייה.

לקום (היום) בבוקר, עם שיר חדש בלב,

שיר ללא מילים,

שיר שאין לו תווים,

שיר שנשמע בקול דממה דקה,

שיש לו עצמה,

אבל הוא בעצם מה ?

האם קריאה לעזרה ? 

האיבר שלי הכי חשוב,

הוא הראש,

ויותר במדויק,

מה שיש בראש.

אז יש הרבה מחשבות,

הרבה תהיות,

והאיבר הזה,

כעת,

ריק ממחשבות על שליטה,

כך אני הולך למיטה. 

אחרי סופשבוע ממש לא רגוע,

מתחיל שבוע חדש,

לא יודע למה לצפות,

לא יודע מה לעשות,

מה יניע שוב התהליך,

כיצד אממש עצמי,

או שזה כבר שייך רק לעברי. 

 שנים רבות,

לאורך תקופות ארוכות,

שרוב המחשבות בראשי עסקו בשליטה, בסגידה,

משום מה, לאחרונה, הראש טרוד ב"בעיות" אחרות,

וזה מטריד,

שאיני מוטרד.

רוצה לחוש שוב זקפה,

לא זקפה גשמית,

אלא זקפה רוחנית,

שהמחשבות לא תרפנה,

עד ההרפיה.

האם הקסם עבר ?

ואולי זה בכלל טוב ?