לפנק-לפנק-לפנק...

הם צצים/ות כמו פטריות אחרי הגשם,

או נכון יותר לעונת השנה -

כטיפות זיעה בחום יולי-אוגוסט,

כינויים "חדשים" כאן בכלוב,

פותחים, או לא, פרופיל סתמי,

כותבים, או לא,

פונים...מתכתבים...

ו...נאלמים,

ובטוחני שאינם נעלמים,

והם גם קוראים פוסט זה.

הזויים...כבר אמרתי

אני במלון, זוכה לפינוק,

עולם הפוך,

אני בכלל...רוצה לפנק.

אהיה בחומר ביד היוצרת,

שתחליטי (עבורי) - אשתוק,

שתורי לי - אדבר,

שתסמני לי - ארבוץ על ברכיי,

שתחליטי - אשרתך,

כך בדיוק אני אני מדמיין את שליטתך.

נשאלתי לא פעם בפרטי,

האם אני אכן אמין וישר,

כמו שמציין בפרופילי,

מה משנה מה אענה...

ד"א אני גם הוגן והגון.

היום שוחחתי עם קולגה,

אמרתי לה שמצטער, לא הייתי בסדר.

היא לא ממש ירדה לסוף דעתי

(ירדה...זה ביטוי שתמיד מרגש),

אז הסברתי לה...

השיבה לי.."וואלה, לא חשבתי על זה".

אז כן, אני חשבתי על זה.

כעת רק נותר שגם אעניש עצמי,

על מעשים רעים מקבלים עונשים...

חלומות, האם סופם להתגשם ?

לא בטוח.

אבל, חייב להמשיך לחלום,

אולי בכל זאת ניפגש,

אז המציאות תהפוך לחלום.

כן, מה שכותב זה מה שחושב,

וגם להיפך,

מן טיפוס שכזה.

אז ברור,

יש שתאמרנה לא אמין,

אין לי דרך להוכיחן על מחשבתם,

אלא אם תיתנה לי הזדמנות.

אהה...כעת בטח תחשובנה,

ואולי הוא בכלל אנס,

או רוצח סדרתי, רחמנא ליצלן...

מילים יש להן כח,

מילים שיש מאחוריהן מעשים,

מילים שיוצאות מהלב,

מילים שנכנסות ללב.

ואני מצפה, מיחל,

לקרוא מילותייך,

לשמוע הוראותיך,

להיות...לחיות...למענך...

כחלון מתהדר בתכנית נטו משפחה,

ואני...נטו בשבילה.

רק צרכיה עומדים לנגד עיני,

וצרכיה אינם לראותני נהנה,

אולי מתענה.

לכן, לא מעלה על דעתי לגמור לידה,

אלא אם זה רצונה.

זו תוכניתי...נטו עבורה.

בהתחלה היא סיפרה לי שיש לה כמה

נשלטים, המגיעים אליה מידי פעם,

כל אחד לבד, אני מניח,

ומקבלים מה שהם צריכים.

ואני חושב לתומי,

שאצלי זה אחרת -

אני רוצה להעניק לגבירה את מה 

שהיא צריכה.

אם צרכינו "יפגשו" מה טוב...

אבל היא במרכז...

רוצה "לתת, את הנשמה ואת הלב"..

בתחילה,

איני יכול לדעת מהו הדבר ש"עושה לה",

אבל אם יש חיבור,

משאת נפשי תהיה לסייע לה,

לחוות את מהווייה,

זה כה ברור בעיני,

זה אפילו נשקף מעיני,

להיות עבורה, למענה, בשבילה,

זו הפסגה.