לפנק-לפנק-לפנק...

ככל שיותר מתחמם,

כייף יותר להתקרב,

לרצפה הקרה,

כמובן, לרגלי הגבירה.

אבל אז,

אם זה מהנה, אולי הגבירה תחשוב שזה לא מספיק מענה,

דילמת הגבירה,

מי אמר שזה קל להיות גבירה...  

תעמדי על שלך,

תעמדי על שלי...,

תדרשי,

תצווי,

תדריכי,

תחנכי,

העיקר...תהיי...

אני מודה,

להתכתב עם (א)נשים שיש להם שגיאות כתיב,

עבורי...זה...TURN-OFF.

ברור שאם מדובר בעולה חדש,

או חלילה, חולי דיסלקציה, דיסגרפיה ואחרים זה מובן, ברור ומקובל,

אבל כל האחרים, שנולדו בארץ, למדו בבי"ס, קראו ספרים,

ועדיין כותבים כמו עילגים...עבורי הם "בעיתיים",

למשל: לכתוב "אמרתה"...

מוציא לי החשק להמשיך לקרוא...

(הייתי חייב להוציא את זה)

שעות צהרי שישי,

זמן דמדומים שכזה,

אחרי המרוץ השבועי,

ולפני כניסת שבת המלכה.

חש מיצוי עצמי בכל תחומי החיים,

למעט ה-תחום, ב-ה' הידיעה.

תחום השליטה,

דווקא לגביו...אין לי שליטה,

תרתי משמע.

נפגשתי אתמול אחה"צ עם כמה חברים,

חבורת גברים שעברה כמה דברים יחד בחיים,

מתחילים לדבר, עבודה, ילדים, מכוניות,

ואז מגיעים ל...נשים.

בהתחלה החוקיות ואח"כ "האחרות"...

ואני מתבונן בהם,

מקשיב בעינים כלות על דברי הרהב והכיבושים שלהם,

ולי, אין מה לספר.

הם מקניטים אותי,

אתה עם המראה שלך והמקצוע בטח חוגג,

שתף אותנו, זה לא הוגן...

אני מחייך במרירות,

חבר'ה, באמת שאין לי מה לספר,

בדבר אחד הם צודקים...זה לא הוגן. 

האם גברת מכובדת,

המעלה תמונות כפות רגליה הענוגות באינסטגרם,

רומזת על "נטיותיה" ?

ממרום מעמדי,

המשפחתי, העיסקי, הציבורי,

אני לא יכול לספר ולשתף,

מה עובר בראשי.

מה מושא כמיהתי,

להישלט, לציית, לרצות הגבירה,

איך זה יתקבל בחברה ?!

וכך נועדתי לעד להיות לבד...

זה מה שנקרא:

בדידות בידיאסמית

אתמול היתה לי שיחה חגיגית מ"לב אל לב" עם אבי,

איש כלל לא צעיר שעבר דבר או שניים בחיים.

באחת הסוגיות הוא טען שאני יכול ליהנות הרבה יותר מהפוטנציאל שבי,

הוא כיוון ל...קשרים עם הצד הנשי [ למרות גילו תמיד ישאר "שובב" ],

לך תסביר לאביך, שאתה אוהב להישלט...

ואפילו ככזה...אינך מוצא. 

אז כמו שהמורות אוהבות לומר:

"יש לי פוטנציאל, אך הוא לא ממומש" :)

מגיל קטן לא אכלתי גבינות,

הריח, עוד לפני הטעם,

גרם לי לבחילות.

בשנים האחרונות,

קצת טועם את הצהובות,

אבל נמנע מהלבנות.

אימי תמיד ניסתה לדחוף לי,

ואיימה עלי שלא אגדל,

ברוך השם גדלתי והתפתחתי, פיזית,

במוח לא ממש :)

בקיצור, אוהב את חג השבועות בגלל (הצבע) הלבן,

ולא בגלל הלבן (בסגול).

מאחל לכולם/ן חג שמיח,

תאהבו, תהנו... 

אני כה רגיש לריחות,

סולד מריחות לא נעימים,

ומתענג על הנעימים.

מוזר בעיני,

שמאוד מגורה מריחות גוף,

לא סתם,

של גבירה השולטת עלי.

זה כה מחרמן לרחרח ישבנה,

של הגבירה,

אחרי יום עבודתה.

חושב, מדמיין,

וישר הוא מזדקף...