צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לפנק-לפנק-לפנק...

בלוג שבו אני מתאר הגיגיי האישיים.
מוזמנים/ות להגיב.
לפני 7 שנים. 7 במרץ 2017 בשעה 8:17

יחס,

זה כל מה שאני זקוק לו,

אך לא סתם יחס,

יחס ממך,

כן, גם הוראות, ציווים, ביצוע מטלותיך,

מבט בעינייך,

שמיעת קולך,

הם בעיני יחס,

את "רק" תעניקי לי יחסך,

אני אעניק לך את נשמתי,

מתאים לך ?

האם תאותי להיות גבירתי ? 

לפני 7 שנים. 6 במרץ 2017 בשעה 21:07

סגידה אמיתית, מבחינתי,

זה מילוי הוראות,

ביצוע משימות,

סגידה וציות,

וכל זה ללא מגע מיני.

 

 

לפני 7 שנים. 6 במרץ 2017 בשעה 11:38

יום האישה הבינלאומי ?

מי ישמע...

אולי נתחיל ביום האישה בישראל ?

או יום האישה בעיר מגורינו,

או, רחמנא-ליצלן, יום האישה בביתנו ?!

אני, בדלת אמותיי, מנסה כל יום לפנק אישתי,

להמליך אותה,

עזבו את הענין שהיא לא בקטע,

אבל,

גם אחרות אינן בקטע,

קטע...

 

יום אישה בינלאומי שמח לכן גבירות יקרות...

מקווה שמצאתן מישהו שיפנק אתכן...

לפני 7 שנים. 6 במרץ 2017 בשעה 9:41

נשלט ללא שולטת, הוא עדיין נשלט ?

 

לפני 7 שנים. 6 במרץ 2017 בשעה 7:17

מגהץ את חולצתי,

בוחר עניבתי,

מתבשם,

מתכונן לצאת לעוד יום עבודה,

אולי שם אותך אמצא,

הגבירה הסמכותית,

המובילה,

העוצמתית,

כה רוצה לחוות זאת שוב,

להיות כנוע,

להיות נרצע,

להיות שלה,

להיות משוייך...זה טעם החיים

לפני 7 שנים. 5 במרץ 2017 בשעה 11:55

כמו שכתבתי בפוסט הקודם,

 

אני כה אוהב סמכותיות,

אפשר להבחין זאת בצורת הדיבור,

באינטונציה בקול,

במבט,

בהליכה,

איפה ישנן עוד הנשים ההן, מלאות הסמכות,

האוהבות להשליט המרות,

עלי 

לפני 7 שנים. 5 במרץ 2017 בשעה 9:50

מכירים את הבוסיות,

או הלקוחות הללו,

אשר חושבות שאם שכרו אותך לעבוד אצלה/עבורן,

אז הפכת לעבד שלהם ?

מכירים ?

תכירו לי :)

לפני 7 שנים. 5 במרץ 2017 בשעה 7:00

היא שולחת לי הודעה,

"אתה יכול בבקשה להחזיר את XXX ?",

אני מחייך, ועונה - "כמובן",

היא מודה לי.

כן, זו אישתי היקרה,

כה נעימה,

כה טובה,

כה מתחשבת...

ואני, כה זקוק לגבירה,

לסגוד לה,

לשרתה,

להתשעבד לה...

איזה עולם מוזר

לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 19:11

אני כה רוצה שיהיה לך טוב,

כה רוצה לפנקך,

לנהוג בך כמלכה !

לעונג יהיה לי לשרתך,

וגם ללא קשר מיני,

כן, כזה אני..

לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 14:09

מסיימים לאכול את ארוחת צהרי השבת,

אני מזדרז לפנות את הכלים,

שוטפם ומניחם במדיח,

חושב לעצמי,

הלוואי והיית רואה אותי,

חושבני שהיית ניהנית ממני,

בטוחני שהיית רוצה ש(גם) כך אשרתך,

ואני, הייתי כולי נתון למרותך,

אבל אותך טרם מצאתי,

אולי את תמצאי אותי...