צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לפנק-לפנק-לפנק...

בלוג שבו אני מתאר הגיגיי האישיים.
מוזמנים/ות להגיב.
לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 10:18

אני יודע מה יסב לי עונג צרוף,

מה יגרום לי לסיפוק,

לשרתך בנאמנות אין קץ,

למלא במדויק את הוראותיך,

לראותך ניהנית מיציר כפייך,

אני, כמשרתך,

כסוגד למדרך כף רגלך,

מבחינתי, זה אושר עלאי.

 

אולי (ה)פעם תמצאי אותי...

לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 7:30

אנו חברים בפייס,

אני לא ממש זוכר שמה,

מעולם לא עשתה לייק לפוסט שלי,

ולפתע, אמש,

רואה שעשתה לי לייק באינסטוש,

על תמונה מלפני חודש שהעלתי במסגרת עבודתי, 

משיב לה בלייק על תמונותיה שלה,

קם הבוקר,

שוב עשתה לי לייק באינסטוש,

מעניין :)

כן, היא אישה יפה, מרשימה, אצילית, "חזקה",

בסגנון שאני אוהב,

 

BIG LIKE :) 

לפני 7 שנים. 3 במרץ 2017 בשעה 12:11

גם כאשר כואב, סובל,

ראיתיה מתכופפת למלא אויר בצמיגי מכוניתה,

והדחף הפנימי הניע אותי,

יצאתי מרכבי, מדדה,

והצעתי לה עזרתי,

היא חייכה, ונאותה לאפשר לי לסייע לה,

וכך אני מילאתי צמיגיה באויר,

כאשר היא עומדת מעלי,

צמיגיה מלאו באויר, ואני התמלאתי סיפוק,

היא חייכה, הודתה לי והפליגה לדרכה...

ואני תוהה,

האם אני יותר ג'נטלמן או יותר נשלט או יותר שפוט טיפש...


כנראה שאין לי תשובה חד משמעית...

לפני 7 שנים. 3 במרץ 2017 בשעה 8:06

שישי סגרירי,

מתאים לתחושות בראשי,

סובל כאבים,

מנסה להתמודד,

כן, מעבר לכאב הנפשי שחווה,

צריך להתסגל לכאב פיזי,

מאמין שמרגוע לנפש היה מעניק, ולו במעט, מרגוע לכאבים,

אבל, כידוע (לי),

לא מכאן תבוא לי הישועה,

אם בכלל :)

 

מדמין אותי מוצא האחת, המיוחדת והיחידה להעניק לה....

אהה...זה קורה רק באגדות :) 

לפני 7 שנים. 2 במרץ 2017 בשעה 10:57

איך אני אוהב אותן,

הנשים החזקות,

בעלות המבט הנחוש,

ההליכה האדנותית,

הדיבור הסמכותי,

רואה אותן ומפנטז,

איך אני, מלוא קומתי,

נכנע, משרת, סוגד.


כנראה לא כל החלומות נועדו להתגשם... 

לפני 7 שנים. 2 במרץ 2017 בשעה 6:22

קמתי עם צוואר קצת תפוס,

ולפתע הפכתי הלימון ללימונדה,

דמיינתי כאילו ישנו קולר וירטואלי על צווארי,

והוא אשר מגביל תנועתי,

וכן, בדימיון אפשר להפליג,

אז דמיינתי גם גבירה מצודדת אשר שולטת עלי ובי,

הדימיון נעשה כה נוח ו...מענג :)

 

חמישי שמח לכולםםםםם

לפני 7 שנים. 1 במרץ 2017 בשעה 21:40

כפי שכתבתי הבוקר,

היקצתי בחמש וחצי, לפני השעון !

מיד אחרי,  אשתי קמה,

ירדנו למטבח עשינו תה, קפה.

ואז בא לי, הוריתי לה לרדת על 4,

זקוק לשולטת,

נשוי לנשלטת :)

היא ירדה בצייתנות,

ליקקה ככלבה את כפות רגליי,

הבליטה ישבנה החטוב,

וכל זה במטבח :) 

כאשר הילדים יכולים לקום...

חשתי שזה עשה לה טוב,

ואני בחור מתחשב :)

מתי אמצא גבירה שתתחשב בי :)

לפני 7 שנים. 1 במרץ 2017 בשעה 18:11

אני הולך למכון לשמור על הכושר,

הבונוס הוא,

שיוצא לי שמולי (כמעט) תמיד ישנה מישהי עם ישבן מטריף שעושה את הסטפר,

לבהות בישבנים העולים ויורדים,

כן, ככה הייאוש נעשה יותר נעים :)

מדמיין אותה מתישבת על פני,

אני מסניף את ריחה,

מלקק,

טוב, דיי לפנטז...

לפני 7 שנים. 1 במרץ 2017 בשעה 15:07

איך מגשרים על הפער העצום,

בין החזות שאני מציג,

ואיך שאני מצטייר בעיני הבריאות,

שולט, אסרטיבי, מלא בטחון עצמי,

לבין...

המחשבות והכמיהות שלי להיות נשלט,

להיות כנוע,

להיות מסור וסוגד,

איך ???

לפני 7 שנים. 1 במרץ 2017 בשעה 11:56

נוסע ברכבי,

לפתע קולט אותה,

איך אפשר שלא ?!

הליכה כה מרשימה,

הליכה של מלכה,

חבל,

בדיוק במקרה הזה התנועה זרמה,

וכך היא נעלמה...

ככה זה,

הכל זה טיימינג בחיים...