לפנק-לפנק-לפנק...

לבוא אליך גאה,

חסון,

מטופח,

לבוש בהידור,

עם אגו,

ולהתפלש לרגלייך,

זה כה טבעי עבורי,

להיות נמוך לעומתך,

אנא ממך,

את רק תדעי לקחת אותי,

כי אני שייך לך...בנשמתי... 

כך אני רואה את השולטת עלי:

תנאי הכרחי - צריכה לאהוב לשלוט,

תנאי מספיק - (לא הכרחי) שגם תאהב אותי...

או שמא אם "תאהב אותי",

תאהב לשלוט עלי ובי...

מי יתן והשבוע היא תמצא אותי...ראוי לה :)

לא יכול להעלות תמונות עם מחשופים,

אז נחמד שמפרגנים לי...  :)

היא הזמינה אותי לביתה !

ללא היכרות מוקדמת,

למעט התכתבויות,

אבל סמכה עלי, 

וואא..שככה סתם מישהי תזמינני קודש הקודשים שלה ?!

כן, תמיד אמרו עלי - "אפשר לסמוך עליך !",

דיסקרטי כמו איש מוסד,

אני, שכה שומר על פרטיותי,

וכמובן על פרטיות הצד השני

כתמיד - נאה דורש, נאה מקיים ! 

ישבנו שוחחנו, אישה אמיתית, איכותית, חמה,

אני לא אוהב להחמיא לעצמי, לא רוצה לפתח או לטפח ציפיות מהצד השני,

כל אחת וטעמה האישי, וכידוע - על טעם וריח אין להתווכח, 

אך מאוד ריגש אותי יחסה אלי,

לא הפסיקה להחמיא לי, להרעיף עלי תשבוחות,

לציין כמה אני חתיך, בעל עיניים יפות,

לדבריה אני אפילו - יפה,

ואף דומה לשחקן קולנוע...

כן, אודה ולא אבוש, זה מחמם הלב, כאשר מוחמא,

שהרי בסופו של דבר...כולנו כמהים לפירגון, ליחס, 

מי כשולט/ת מי כנשלט/ת...

לעיתים זה מתבטא במילים, לעיתים במעשים או בשוט(ים)  :)

בוקר שבת...

קורא כותרת אחת: אביו של החייל אורון שאול נפטר,

ממשיך וקורא כותרת נוספת: אב שכול שם קץ לחייו על קבר בנו,

עצוב...

ואני, רומנטיקן שכמותי,

תמיד סיפורים שנגמרו במוות ריתקו אותי,

לא יודע למה, אולי כי - "עזה כמוות האהבה" ?!

בדיוק אמרתי אמש לאישתי,

אולי אלך לישון ולא אקום...

אז אלוהים צוחק/ת עלי,

הקיצני בבוקר שבת ב- 6:45...

כל אחד והעינויים שלו...

לאחרונה יש לי יותר פניות לאישור חברות בפייס,

טוב, לפחות שם רוצות בחברתי :)

והנה רואה שם של בחורה, שמשהו בו נראה לי מוכר,

נכנס, מסתכל בתמונה,

אז האסימון נופל...

מדובר בחברתי מלפני 20 שנים !!!

לא סתם חברה, עמדנו להתחתן,

לבסוף חתכתי...פרידה שהיתה קשה, על שנינו...

היתה בחורה יפה, חתיכה, הכי יפה בעיר,

חיילת כוסית-על, כל צריפין ריירו עליה 😄  

אפילו היתה בין המועמדות הסופיות למלכת היופי,

פעם אחרונה שנפגשנו באקראי היתה לפני למעלה מ- 10 שנים.

והיום, השתנתה מאודדד,

אותות הזמן ניכרים בה, בגרותה אינה מיטיבה עימה,

התחתנה, התגרשה, נושאת שם הגרוש, לכן לא קלטתי בהתחלה.

מסתכל בפרופילה, כמה עשרות חברים,

יש לה כרטיס לא הכי פעיל,

לשם מה פנתה אלי ???

מן יום שכזה,

אפילו הטוב נראה רע,

הרע, נראה נורא...

ואין עם מי לדבר,

אין אפשרות לשתף,

אני בשתיקה מתעטף,

גורר רגליים למכון,

אולי שם על ההליכון,

אמצא מוצא מהשיגעון, הקיבעון, היאושון... 

אם החופש הסתיים,

אז היכן הגבירה המשעבדת ?

להיות נתון למרות,

זה הכי חופשי שיכול להיות,

שם, כאשר הכללים נקבעים,

האיסורים נמצאים,

משורטטים גבולות הגזרה,

שם יש את החופש(ה) לנוע,

לצליל קולה,

לפי סימן ידה,

בהתאם לציוויה,

עבורה...

מה הקשר ?!

מי שטורח/ת לקרוא הגיגיי,

אני רוצה להאמין שכבר תהה על קנקני,

אני הכי מתערטל בבלוגי,

הכי אמיתי, כן,

גם פחות רגישים יכולים להבין מי אני ומה מחפש.

לכן, כאשר היא פנתה אלי וקבעה נחרצות - "אותך אני רוצה !",

לא ניתן לתאר במילים את האושר שעטף אותי,

ועם זאת, אני לא אחד שיעוף על עצמי,

לא ארים את האף,

מכסימום עד גובה הכפכף שלה...,

מודה שאני סקפטי, למוד אכזבות,

מתאר לה את חששותיי, לקוות, לפתח ציפיות ואז ליפול לתהומות,

משכנעת אותי שאיתה זה אחרת, היא רצינית בכוונות... 

מתכתבים, משוחחים בטלפון, שולח תמונה,

מחמיאה לי שנראה חתיך, שפתיים חושניות,

אוהבת את הראש,

מפרגנת על האיכויות שבי,

ולפתע....נעלמת ונאלמת...,

אני, כצייתן אמיתי, ממתין לתורי,

מודע לחיים האמיתיים: משפחה, עבודה, תחביבים,

ולבסוף הכלבים (או בסדר אחר...).

עוברת מעל יממה, שום קול...דממה.

פונה אליה: "הכל בסדר ?",

משיבה: "כן, קצת עסוקה",

ברור, מקובל, חלילה לי מלהלין.

ואז תוהה: "כה עסוקה שלא יכולה לשלוח ולו מסרון אחד קטן...משהו ?!",

מגיבה שלא...

אז לגברת הנכבדת ולכל הגברות האחרות, בואו נעשה סדר:

גם כלב אמיתי זקוק ליחס, אפילו מינימלי,

ליטוף, יציאה לעשיית צרכים, רחמנא ליצלן...אוכל, מים,

ואני, כן, גם אני כנשלט, לא רוצה להתעלק, לעולם לא אציק,

אבל...אם בחרת להיות שולטת,

יש גם אחריות מינימלית,

אפילו כאדם, קצת יחס...

ואם אין לך זמן...

לשם מה פנית אלי ?!

את עוקבת אחר הגיגיי, יודעת כמיהותיי,

אז לשם מה לטפח ולפתח תקוות.

ואני אומר לה: גם אם לא רוצה בי, זה בסדר, רק תיידעיני על כך,

והיא משיבה: אני רוצה בך...

גברת יקרה, איך רוצה בי ולא מוצאת זמן למסרון ?!

נו, באמת, אני צייתן, כלב, נשלט...לא אידיוט...

אין לי נשמה ? אני לא נפגע ?

לשם מה...?! 

* אז גברת נכבדה, כה חבל שהוכחת לי למה (לצערי) אני צודק בגישתי,

  רוצה לתת את כולי, להיפתח, להאמין, אבל זקוק לחוש מי העומדת מולי,

  ואת הסברת למה את אחרת, את "רצינית",

  שוב האמנתי ו...טעיתי...הנפילה קשה וכואבת...

אחרי "הנפילה" שתיארתי הבוקר,

כמעט וחוויתי נפילה אמיתית...או שלא...

מסתובב היום בקניון רמת-אביב,

נכנס עם האישה,

ממתין עד שמסימת ביקורה בתאי המדידה,

יוצאים...

פתאום שומע: "אדוני, אדוני...",

חושב לתומי - מי כך פונה אלי ?

מסובב ראשי, רואה הקופאית:

"אדוני, שכחת הנייד שלך על הדלפק"...

WTF...עם כל תמונות העירום שלי, המעירות על "סטייתי"...

היה יכול להיות אסון קולוסלי,

מצד שני,

אם איזו גבירה היתה מוצאת,

אולי הקולר היה על צווארי כעת...

* כנראה שזה כבר לא יקרה...

שישי, סוף שבוע,

השבוע האמת טס לי,

התחיל טוב, 

אבל אז באה הנפילה,

העליות קצרות,

המורדות תלולים, מפילים, כואבים, חשוכים...

בין לבין הזמינו אותי לשאת הרצאה,

טלפון מפתיע, מהצפון הרחוק: "שמענו שאתה מרצה טוב, רצינו להזמינך...",

אז זה קצת חימם הלב, כיסה את הפצע ששוב נפער.

כן, יש 3 דברים שאני טוב בהם, אולי אף יותר מ"טוב":

נהיגה, לשאת הרצאה ופינוק בסקס,

אולי לא בסדר הזה :) 

שאני מרצה אני חש שחקן על במה,

יודע לנווט הקהל,

אני מרצה על נושאים מורכבים ולא פשוטים,

והמתכון שלי להעביר החומר הוא:

אני מעביר בצורה ובאופן שהייתי רוצה שיעבירו לי,

מפרק כל דבר למרכיביו,

מפשט, חש את קהל שומעיי, רגיש לזולת :)

מעביר המסרים בצורה ברורה, נהירה,

תמיד מתבל בבדיחות וסיפורים,

יודע לרתק קהל שומעיי,

על הבמה אני מלך בלתי מעורער :)

כך גם בסקס,

בוודאי בקשר עם גבירה,

יודע לפנק, להעניק, לחוש, לתת...את הנשמה ואת הלב...

והלב כואב - פיזית ומטאפורית...אך זה כבר נושא לפוסט אחר..