מה הקשר ?!
מי שטורח/ת לקרוא הגיגיי,
אני רוצה להאמין שכבר תהה על קנקני,
אני הכי מתערטל בבלוגי,
הכי אמיתי, כן,
גם פחות רגישים יכולים להבין מי אני ומה מחפש.
לכן, כאשר היא פנתה אלי וקבעה נחרצות - "אותך אני רוצה !",
לא ניתן לתאר במילים את האושר שעטף אותי,
ועם זאת, אני לא אחד שיעוף על עצמי,
לא ארים את האף,
מכסימום עד גובה הכפכף שלה...,
מודה שאני סקפטי, למוד אכזבות,
מתאר לה את חששותיי, לקוות, לפתח ציפיות ואז ליפול לתהומות,
משכנעת אותי שאיתה זה אחרת, היא רצינית בכוונות...
מתכתבים, משוחחים בטלפון, שולח תמונה,
מחמיאה לי שנראה חתיך, שפתיים חושניות,
אוהבת את הראש,
מפרגנת על האיכויות שבי,
ולפתע....נעלמת ונאלמת...,
אני, כצייתן אמיתי, ממתין לתורי,
מודע לחיים האמיתיים: משפחה, עבודה, תחביבים,
ולבסוף הכלבים (או בסדר אחר...).
עוברת מעל יממה, שום קול...דממה.
פונה אליה: "הכל בסדר ?",
משיבה: "כן, קצת עסוקה",
ברור, מקובל, חלילה לי מלהלין.
ואז תוהה: "כה עסוקה שלא יכולה לשלוח ולו מסרון אחד קטן...משהו ?!",
מגיבה שלא...
אז לגברת הנכבדת ולכל הגברות האחרות, בואו נעשה סדר:
גם כלב אמיתי זקוק ליחס, אפילו מינימלי,
ליטוף, יציאה לעשיית צרכים, רחמנא ליצלן...אוכל, מים,
ואני, כן, גם אני כנשלט, לא רוצה להתעלק, לעולם לא אציק,
אבל...אם בחרת להיות שולטת,
יש גם אחריות מינימלית,
אפילו כאדם, קצת יחס...
ואם אין לך זמן...
לשם מה פנית אלי ?!
את עוקבת אחר הגיגיי, יודעת כמיהותיי,
אז לשם מה לטפח ולפתח תקוות.
ואני אומר לה: גם אם לא רוצה בי, זה בסדר, רק תיידעיני על כך,
והיא משיבה: אני רוצה בך...
גברת יקרה, איך רוצה בי ולא מוצאת זמן למסרון ?!
נו, באמת, אני צייתן, כלב, נשלט...לא אידיוט...
אין לי נשמה ? אני לא נפגע ?
לשם מה...?!
* אז גברת נכבדה, כה חבל שהוכחת לי למה (לצערי) אני צודק בגישתי,
רוצה לתת את כולי, להיפתח, להאמין, אבל זקוק לחוש מי העומדת מולי,
ואת הסברת למה את אחרת, את "רצינית",
שוב האמנתי ו...טעיתי...הנפילה קשה וכואבת...
