לפנק-לפנק-לפנק...

עוד מעט המסך יעלה,

ואני לבמה אעלה,

שם אני חשוף,

אבל עומד זקוף.

קהל שומעיי מאזין בקשב לדבריי,

מביט בעיני,

שם, איני משפיל מבט,

פוגש מבטם של כל אחד ואחת,

שם אני חד,

יודע איך לעמוד,

יודע איך לגרות,

זה לא פשוט,

אבל הבאתי זאת לדרגת אומנות.

שם אשכח במעט את קשיי,

אתן את ה- SHOW של חיי,

אתבל מילותיי בבדיחות מצחיקות, 

כי כזה אני,

על הבמה,

אני השולט.

אח"כ אודה לכולם,

אקבל ברכתם,

הם יחמיאו לי,

ואני אסמיק,

שוב אודה,

אצעד לי למכוניתי,

ואדמיין אותך איתי...

אני ממש לא כועס על אף אחת,

אלא רק על עצמי,

למה תמיד אני נותן עצמי,

ונותר לבדי...

ברור שהבעיה...בי.

אז האכזבה עמוקה,

הפצע מדמם,

אבל,

זה לא אתן...זה אני...

יודעים מה הכי חשוב בקשר ?

כן - מראה,

כמובן, התאמת ציפיות,

משיכה מינית [ ומשיכה פנימית 😄 ]

הראש,

אבל עוד לפני כל אלו...

א-מ-י-נ-ו-ת !!!

אם אין לי בטחון בצד השני,

אז מה הטעם להיקשר [ תרתי משמע... ].

אמינות,

שמילה תהיה מילה !

שהבטחה תהיה הבטחה !

לעמוד בהתחיבויות,

וגם אם התהוותה בעיה, וכנראה ההבטחה לא תקויים,

זה בסדר, כולנו בני-אדם,

אבל - לתת הסבר מניח את הדעת...לא להותיר דברים באויר...

ולכן, אם דברים בסיסיים אלו אינם מתקיימים,

אנה אנו באים ?!

ולמה זה כה חשוב לי אתם בטח שואלים:

כי אני - נותן את כולי, לגבירה שמולי...

כן, כזה אני...

לחיות תחת חסותה של הגבירה,

לתת לה את ההובלה,

לחוש שאני שלה,

זו תמצית השליטה...

מקווה שתתחברי למוטיבים אלו...

זוגות זוגות הם הולכים לנשםי הסיום,

מסיימי התיכון.

ואני תוהה,

האם זה יתכן,

שאותי היא תמצא,

ותרצה בי ?!

מתי יחל הנשף שלי,

נשף המסכות,

שם אוכל להסיר את הלוט.

להיות אני האמיתי,

בלי מסכות,

בלי מסננות,

עם הרבה נתינה,

עם הרבה סגידה,

לאחת,

אותה אחת שתראה בי כמתאים לה,

ואני אשמח אותה לשרת...

היום הארוך ביותר,

הייאוש לא נעשה יותר נוח, 

ועמו יותר כאב והתיסכול שאינם מרפים...

החיפוש הזה ללא תכלית,

אחרי מישהי שעבורי תחליט,

הוא מתיש,

הוא מייאש,

הוא מתסכל,

והוא מחסל...אותי

אני תמים,

אני מטומטם,

אני נופל,

אמנם אני קם,

אבל כל נפילה,

יותר קשה מקודמתה,

האמונה קטנה,

והאכזבה...הולכת וגדלה... 

אני לא ישראלי,

ז"א, אני ישראלי במקור,

אבל לא במהות.

מי שקורא אותי כבר מכירני,

אני ישר,

אתאר היתרונות שלי,

ולא אסתיר חסרונותיי...

אני לא יודע לשקר,

אצלי מילה זו מילה,

לא נוהג לאחר,

לא יודע לדחוף,

ומחכה בתור - כמו ילד טוב :)

ולא, אני לא מחוספס,

ולא, אני לא שם פס,

אני רגיש (מידי),

ופגיע למדי,

לא אתלהם,

ולא "אתבהם",

נותן כבוד לכל אחד ואחד,

בלי קשר למעמד.
 

אבל, זה אני,

ולמרות שיתכן שיראו בתכונות אלו כיתרונות,

לרוב, אני חש שהן חסרונות,

אך, לצערי,

לא יכול להיות - מי שאיני...

כן, וכל זה נכון - גם בהקשר של אתר זה....

מצטער, אבל אני ישר,

יידעתי על הבוקר שכנראה אכתוב הרבה היום,

אני טעון...וכאן יכול לנסות לפרוק...


אמש לפני השינה,

ראיתי פרק ב"אנטומיה של גריי",

וזה המשפט עמו הלכתי לישון...

ניסיתי לדמיין איך את מתנהגת ?

איך את תנהגי בי ?

ניסיתי...לא הצלחתי...ו...נרדמתי...

אני חש שזה הולך להיות יום לא קל עבורי...

אני איש של מילים,

אני גם איש של מילה,

וכן, זה לא פוגם בכך שאני גם, ובעיקר,

איש של מעשים !

אז, לצערי, לא כולם כמוני,

אולי זה טוב,

אולי אני הבעיה.

אז היא אמרה,

מי אמר שאכן התכוונה ?!

לדבר זה קל,

לעמוד מאחורי המילה,

זו כבר משימה נכבדה...