לפנק-לפנק-לפנק...

רוצה לאונן,

אבל מולך,

ללקק את רגלך,

לרבוץ לצדך,

שם מקומי,

לסגוד לך...יעודי...

תמיד יותר קל לכעוס על הזולת,

הכעס העצמי,

על עצמי,

הוא אינסופי.

חוגגים אירוע משפחתי במסעדה,

כולם אוכלים, מדברים, צוחקים,

ואני...לא אוכל, 

בוהה,

בהם מסתכל,

ואני, מכונס בתוך עצמי...

רוצה להכאיב לעצמי,

לסבול,

ברור שזה לא ישנה מאום,

אבל גם אי אפשר - פטור בלא כלום...

ההיזקקות הזו,

ל"זו" שתבין את נפשי,

שתכיל את סטייתי,

שתקבל אותי כפי שאני.

כאשר מול כל העולם,

אני נחזה כאדם גאה וסמכותי,

וכה רוצה לנוח,

להגיע אליך,

לרבוץ לרגלייך,

שם אחוש נינוח,

שם את תעניקי לי את הכוח,

תמלאי עבורי את המצברים הנסתרים.

אבל, אני רוצה לדעת ולחוש,

שגם אני ממלא עבורך את צורכך,

חייב לחוש הדדיות,

ותמיד מעדיף לתת יותר מאשר לקבל,

האם תקבלי אותי  ?!

היום אני כועס על עצמי,

יצאתי כה אידיוט,

ולא, לא קשור לעולם השליטה (יש חיים גם מעבר...מי היה מאמין)

לעיתים היקום שולח סמנים ועיני טחו מראות,

מאוד מאוכזב מהתנהלותי,

ואז, אני מעניש עצמי,

אני לא מדבר, לא אוכל,

כך מנסה לפגוע בעצמי.

יש שעצבנים - מדברים..אוכלים,

אני שותק ו...צם...

אלו הרגעים שסף המאזוכיזם שבי גואה,

הכל סוגר עלי,

ואני נופל לבור.

מעין צניחה חופשית אל מחוזות אפלים,

רגעים בהם מרגיש כלום,

חש מועקה, מצוקה,

השלמה עם גורלי,

מבין למה נועדתי לסבול...

שקט...דממה...מתכנס בתוך עצמי..

ולא, לא כתבתי לקבל חיזוקים,

פשוט אין לי היכן לפרוק...

עמכם הסליחה

לילה,

מחר חייב לקום מוקדם, 

אבל,

מרוב עייפות,

מחשבות,

התמונות חולפות,

המצבים שהיו,

הריגושים שחלפו,

איפה את...

אחרי שמסרתי לה את מספר הנייד,

המתנתי בציפיה דרוכה לצלצול הטלפון הגואל,

קיוויתי וציפיתי לקיום ההבטחה שלה,

למפגש עימה...

אבל...

כהרגלי בקודש, נוטל האשמה על עצמי, 

הקשיבו לי, כבעל ניסיון -

"עדיף כלום, מ...כמעט"...

נסו להיות רציניים ולא ציניים,

בצד השני יש אדם,

גם אם הוא נשלט, רחמנא-ליצלן...

ותחשבו על זה, 

אך, אנסה להשאר אופטימי עם חיוך...

אסור, בתכלית האיסור, לעשות פגישות עיסקיות בבתי קפה,

בטח לא כאשר יש מלצרית עם טוסיק מטריף,

ארוז בתוך בגד טייץ צמוד,

שעוד עושה לי טיזינג,

ומחליפה עימי מבטים...

כבר לא זוכר מה שאלו אותי,

כבר לא יודע מה עניתי,

זה היה עינוי,

איך נהנתי :)

אני בדרכי לעוד פגישה,

וחושב, כמה זה היה נפלא,

אם הייתי תחת חסותה של הגבירה.

זה צריך להיות חיבור אמיתי,

בין רצונות.

איזה מענג זה לפגוש את המקבילה שלך,

כאשר יש בה את הצורך הזה...לשלוט.

מישהי שתרצה לחוות,

להציב לי הגבולות,

ואני,

אהיה מאושר באדם,

שאחוש שאיני לבדי בסטייתי בעולם...

וכמובן, בהמשך לפוסט הקודם,

אני ממשיך לחייך,

כאשר מדמיין עצמי...לרגלך...צמוד לישבנך...  

טוב, חייב להתעשת - פגישה חשובה  :)

בוקר טוב עולם,

מה שלום כולם ?! :)

היה יום מאתגר אתמול,

והיום יום חמישי (כן...כדברי השיר),

והיא,

היא אמרה לי לחייך :)

מחייך לעצמי,

בדיוק השבוע אמרתי לבתי,

שאני יוצא מהבית,

אני כל הזמן מחייך,

אנשים כל פעם פונים אלי ואומרים:

"אתה, אתה תמיד עם חיוך",

כן, זה נכון,

אני מחייך כלפיי חוץ,

כי זה נחוץ,

אבל בפנים,

הדברים הם אחרים...

מצחיק, אתמול צולמתי פפרצי,

אולי אעלה זאת היום...

תמיד מופתע שאנשים מופתעים שאני חנוט בחליפה ו-עניבה,

גם ביום חם.

אני חושב שזה לבוש מכובד,

ואני מכבד את קהל שומעיי,

וכן נהנה לקבל חיזוקים חיוביים על הופעתי,

יש מי שלא ?! :)

רק בתוך תוכי אני ערום,

אני חשוף,

אני נחשף,

אני רוצה לשתף...אותך,

במחשבותיי הכי סוטות,

לקבל את הבנתך,

להיות נשלט...למרותך..