לפנק-לפנק-לפנק...

היום אני כועס על עצמי,

יצאתי כה אידיוט,

ולא, לא קשור לעולם השליטה (יש חיים גם מעבר...מי היה מאמין)

לעיתים היקום שולח סמנים ועיני טחו מראות,

מאוד מאוכזב מהתנהלותי,

ואז, אני מעניש עצמי,

אני לא מדבר, לא אוכל,

כך מנסה לפגוע בעצמי.

יש שעצבנים - מדברים..אוכלים,

אני שותק ו...צם...

אלו הרגעים שסף המאזוכיזם שבי גואה,

הכל סוגר עלי,

ואני נופל לבור.

מעין צניחה חופשית אל מחוזות אפלים,

רגעים בהם מרגיש כלום,

חש מועקה, מצוקה,

השלמה עם גורלי,

מבין למה נועדתי לסבול...

שקט...דממה...מתכנס בתוך עצמי..

ולא, לא כתבתי לקבל חיזוקים,

פשוט אין לי היכן לפרוק...

עמכם הסליחה