לפני 10 שנים. 1 בדצמבר 2013 בשעה 16:23
חנוכיה לי יש,
צוחקת לי בפנים.
הנרות הללו שאנו מדליקים,
אותי הם מדליקים.
הנרות מזכירים לי לילות אחרים מהעבר,
מצבים מגרים.
לעיתים ראיתי החלב מטפטף עלי,
לעיתים זה היה בא בהפתעה.
נזכר בערגה איך ניהנתי להתבונן עליך, מרוכזת במעשייך,
היית הופכת לחיה טורפת,
ואני החיה הפצועה שהפכה לשבויה, בידייך האמונות.
שבוי שלך...זה הכי חופשי בעולם הפנטזיות,
וכמה שזה גירה את חושיי.
הייתי בידך כחומר ביד היוצרת,
ואת יצרת מציאות דימיונית.
כן, איתך הדימיון הפך למציאות.