לפנק-לפנק-לפנק...

לכאורה, הקשיים המצויים בחיים של לקום, להתלבש, לאכול, לעבוד הם אמורים להיות מספיקים,

אך למה ל"הסתפק במועט", כאשר אתה יכול להמשיך לענות עצמך במחשבות של "אילו....".  

אילו היתה לי גבירה...דיינו,

אילו היתה שולטת עלי ביד רמה...דיינו,

אילו יכולתי להעניק לה...דיינו,

וכך הלאה והלאה ואין לזה סוף,

כי למחשבות יש אורך ואורח חיים משל עצמן,

ואז אתה מנסה לעודד עצמך כמו כל קאוצ'ר בשקל -

המחשבות לבסוף מיצרות מציאות...כן ברור...  :-)