לפני 9 שנים. 2 בפברואר 2015 בשעה 16:07
צחוק הגורל,
הוזמנתי היום לתת חוות דעתי בתחום עיסוקי.
היה מדובר ב"פגישה עיוורת" -
אני לא פגשתי הצדדים מעולם והם לא פגשו אותי.
עליתי במדרגות לקומה המיועדת,
והתחלתי לחפש החדר המסוים,
ואז במסדרון פונה אלי אדם שמעולם לא פגשתיו: "אתה מר X ?",
חייכתי אליו, את חיוכי המוכר ועניתי: "אכן כן, איך ידעת ?",
והוא השיב: "עם הופעה כזו, הילוך כה בוטח, לא ניתן לטעות".
אני דווקא תהיתי...
איך אני מקרין בטחון כזה כלפי העולם,
ומצד שני, אני כה זקוק להישלט כדי לחוש בטחון בחיי.