לפנק-לפנק-לפנק...

אז ישבתי לפגישה,

בבית קפה שכונתי ונעים,

מבטנו הצטלבו להם,

מרגע זה הפגישה שלי כ"כ לא עניינה אותי,

כן, זה עבודה, עיסוק, פרנסה,

אבל מה זה לעומת להתבונן עליה,

אישה, לא צעירה, אבל יודעת דבר-מה,

אישה אצילית, שעברה דבר או שניים בחייה,

מודעת לעצמה, "חזקה" כמו שאני אוהב,

מדברת בטון בוטח, מבטה מתנשא במקצת,

אבל זה כל הקסם :)

לא היה קשה לה להבחין בי בכלל, ובמבטיי עליה, בפרט.

ואז היא קמה, "מלאה טקס בישבן" (כמאמר השיר),

טופפה על מגפיה ויצאה לה.

ולפתע אני מבחין כי שכחה את מפתחותיה,

והרי אני ג'נטלמן ומנומס שכמותי,

ישר קפצתי על המציאה,

נטלתי בחרדת קודש את צרורה,

והתחלתי לפסוע לכיוון שהיא הלכה בו,

אי אפשר היה לפספס את שובל הבושם היוקרתי שלה,

ולאחר כמה שניות ראיתיה,

קראתי לה: "גבירתי, גבירתי" (וואאא...זה כה מרגשני לקרוא כך...),

עד ששמעה אותי, נעצרה,

הגעתי עד אליה ואמרתי: "שכחת את הצרור שלך",

והיא הביטה בי וענתה: "וואא, תודה איזה נחמד אתה".

כן, אני נחמד לבריות...כזה אני...

חבל שלא ביקשה ממני עוד דבר מה...

הייתי שמח להיות עבורה...(ולאו דווקא בקטע המיני),

למרות שיהיו כאלו שלא יאמינו לי...

כזה אני - נהנה להעניק הנאה למושא כמיהתי, לאחת שאסגוד לה...