לפנק-לפנק-לפנק...

אם אין אני לי - חוטי-לי.

לצערי, אני לא מקולר,

וממילא איני יכול להסתובב עם קולר על צווארי,

בפני כל העולם.

אז, כדי להזכיר (ולהזקיר) לעצמי,

מי ומה אני,

אני מקלר את מבושיי,

קושר עם חוט את אשכיי,

זה כה יפה  ומגרה,

לראות, למשש כך את "כדור-אשכיי".

זה משהו שביני לביני,

וכך אני לא שוכח מי אני...