שותה קפה במפגש השכונתי,
מכרה ניגשת אלי,
"תקשיב, איך רזית ? אולי תעודד את בעלי ?",
כפולני "היודע" לקבל פירגון,
עונה לה בצחוק - "לגישתי, לא רזיתי, אבל אם הייתי שמן למה לא אמרת לי ?" :)
היא ממשיכה - "אתה חייב להגיד משהו לבעלי",
חושב לעצמי - מה מענין אותי הכרס של בעלה, שמזיין כל מי ומה שזז, אני כ"כ במקום אחר...
אני שומר על עצמי, גופי...להיות ראוי לגבירתי...שרק תופיע...
בהמשך מסתובב בקניון,
לפתע פונה אלי חבר ותיק שזמן רב לא נפגשנו,
דבר ראשון מחמיא לי על מראי,
"בואנה, רזית, איזה גוף קיבלת...יש לך מישהי ?",
אני מחייך במבוכה,
"נו באמת, אני ? מישהי ? אתה כבר מכיר אותי...".
האמת, אתם מכירים אותי הכי טוב,
תגידו אתם, יש לי מישהי ? :)
ולא, לא מחפש "מישהי",
מחפש "מישהי" שהיא "משהו-משהו",
שתהיה בראש שלי,
שתשלים אותי,
שתקבל אותי,
שתרצה לקבל ממני מה שמתהווה לתת,
שתעצב אותי בצלמה ובדמותה...