לפנק-לפנק-לפנק...

שוקד על הכנת הרצאה שעלי לשאת,

והראש, אוי הראש,

בכלל עוסק בדברים אחרים.

הראש ממשיך לדמיין, לפנטז,

למשל על האפשרות להרצות בפני הגבירה כאשר אני ערום ועריה.

היא היתה בוחנת אותי על החומר,

על יכולת העברת החומר,

ובוחנת את הריגוש החולף במבושיי.

מצד שני,

לשם מה לבזבז חיי על הרצאות, מצגות,

שהרי אני כה רוצה לרצות, לכבד, לשרת ולסגוד לגבירה...

ואני תוהה, אם אחשוב על ריצוי הגבירה,

ומיצוי עצמי כעבד לה,

הדבר אכן יתרחש ?

או שרק אחווה כאב ראש או כאב לב ?  :)