בהמשך לפוסט הקודם...
אין דבר מענג וממלא יותר,
מלראות ולדעת שהצלחתי לספק הגבירה.
הסיפוק שלה הוא ההוויה שלי.
אני למשל רואה בעיני רוחי משרת אותה בכל דרך,
למשל, בעבר, שימשתי עבד/מנקה של בית הגבירה.
כה ריגד אותי לנקות, לסדר למענה,
כאשר היא המשיכה בענייניה,
שהרי היא הגבירה,
ואני נועדתי לשרת צרכיה.
לחשוב על כך שאני מסייע לה, מנקה עבורה,
כאשר היא מתפנה לעיסוקיה החשובים,
בין אם זה לראות טלויזיה, או לקרוא, או לנוח.
ואני, מצווה להמשיך ולנקות ולסדר,
כדי שהיא תהיה מרוצה.
אני רק נזכר כיצד היא היתה אומר לי -
"כלב, אתה מבין תפקידך ?!"
ואני הנהנתי בראשי, כאשר אני מצוי לרגליה.
והיא המשיכה -
"אני אצא לשתות קפה עם חברותיי, אהנה, אצחק, אנוח,
אבל הדבר הכי מענג יהיה לדעת שאתה עובד ומנקה עבורי באותו זמן,
זו תחושה עילאית עבורי".
ואני כה רציתי להעניק לה תחושה זו (אני רק כותב ונזכר וכבר נזקר ומגורה...).
כן, זה תפקידי אל מול הגבירה, לשמשה, לשרתה...העיקר שתהיה מרוצה...