לפנק-לפנק-לפנק...

להסתובב בבית חולים,

לראות אנשים על ערש דווי,

או "סתם" תוששים, חסרי חיוניות,

מעביר בי מחשבות נוגות.

לכאורה, צריך לחיות את הרגע,

לחיות כאילו כל יום זה היום האחרון,

מצד שני,

איזה עצוב שאין לך עם מי...

לחוות את הוויתך,

ליהנות מהנתינה שלך,

לחזות בהנאתה מהסגידה שלך,

וכמאמר הסלוגן של רכבי אלפא רומיאו - "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי"...

לצערי, זה כ"כ נכון לגביי...